במאהל של משפחת עווד
בשבוע שבו הזהירו אותנו מגשם שיגיע מאילת, וכמה טיפות טפטפו על הראש בלי להתנצל, הגיע היום הכי יפה בשנה.
שמים כחולים, גבעות ירוקות, כבשים מאושרות, רועים-ילדים ואנחנו המלווים.
במאהל שתי משפחות של שני אחים. ממול, על גבעה מעבר לכביש מזרחה, התנחלות משכיות.
מדרום להם המאחז של "ישראל" והם מנווטים בין האויבים ומספרים בקמצנות על האירוע האלים שעברו.
עין אל חילווה: יום כביסה
צילום:
Rachel Afek
עין אל חלווה: הרועים הקטנים ביציאה למרעה
צילום:
Rachel Afek
ליווינו את העדרים של שתי המשפחות. המבוגרים נשארו בבית לעשות לביתם. עלי, שהתחתן בתקופת הקורונה בלי חגיגות, בונה למשפחתו הקטנה מקום מגורים. ומהנד שכבר מערסל תינוקת בת שבעה חודשים נשאר גם הוא לעסוק בעבודות אחרות
ליווי רועים בעין אל חילווה
צילום:
Rachel Afek
וכך רועה בן 14 מנהל את העדר של מהנד ואותנו לאורך היום. שני ילדים בני 12 ו-9 שנראים קטנים מגילם, מנהלים את העדר של עלי, והם מכירים כל שביל ואבן ואת שפת הרועים. אחמד בן ה-14 והחמור שאיתו, והמון דנדוני פעמונים ברקע משייטים למעלה ולמטה בעיקר בתוך העשב הירוק והשיחים שבעמק.
ליווי רועים בעין עין אל חילווה: מדורה קטנה לתה
צילום:
Rachel Afek
הם בחרו היום באזור בו אין סכנה לעימותים. הולכים אחרי העדר. הכל ירוק ואכיל, בצהרים מדליקים מדורה קטנה להרתיח מים לתה מתוק, פיתה טרייה, טונה ואבוקדו, ודואגים לנו שנאכל ונשתה. סאבי דואג לכלבים שנלחמים על חתיכת פיתה וטונה. מספרים לנו מעט על החיים. שניים לומדים בבית ספר באל-עקבה. אחד הפסיק ללמוד אחרי כיתה ד' ונשאר לעזור במרעה בבית. אני מתפעלת מהעצמאות שלהם, מהידיעה של סודות הטבע ומהטיפול בעדר. ילדים ישראלים בגילם שבטח מחוברים לאיזה מסך בזמן הזה.
הם ימשיכו את המרעה עד שעה 2 בערך ואנחנו פורשים ב12. חוזרים למכונית ונוסעים לבקר חברים.
