בקעת הירדן: המחסומים של שנות ה 2000 חזרו לשגרה
נסיעה הלוך וחזור עם נינה, סטודנטית מדיסלדורף שעשתה סמסטר באוניברסיטת תל אביב. פעם ראשונה בשטחים הכבושים, לפני חזרתה הביתה.
היא במשמרת 'נוכחות מגינה' בפאריסיה, אני בתעסוקה במַכחול. חזרתי למקורות, לתעסוקה מהעבר - יום מלא עבודה, ילדים, נשים. שמחה גדולה.
הדבר הכיבושי הבולט בנוף הוא חזרה של המחסומים לשגרה של שנות ה 2000. סיפורים על עיכובים ארוכים ללא פשר. שכם חזרה להיות נצורה. שמות כמו בית פוריכ, בית איבא, דיר שרף, עין בידאן, חזרו לשפה, מזכירים נשכחות. בחווארה המעבר חסום. המעבר המעשי הוא דרך כבישים עוקפים מהכפרים ג'מעין ואחרים. מישהו סיפר לי שחיכה במעבר יציאה משכם 4 שעות!
בדרכנו חזרה מהבקעה נקלענו לשיירת מכוניות תקועות במחסום חמרה לכל הכיוונים, בשעה 4 אחה"צ. רק מכוניות של יהודים ויהודיות עוברות ללא בעיות והרבה בושה.
ימי הקיץ החמים מחייבים מרווחה (מאוורר) בכל מקום מבקשים מרווחה. רוח.
וגם מים
. מחכים לארגון צרפתי שהבטיח לתרום מים... ובינתיים המתנחלים מחבלים במכליות המים שלהם...