הכניסה לעזון עדיין חסומה
בבוקר הגענו לעזון והבלוקים המאיימים ממשיכים לחסום את הכניסה כבר 9 ימים. מצאנו דרך עוקפת ובסוף הגענו . שמענו שכל לילה הצבא נכנס והאוויר מלא ריח חזק של גז מדמיע. החברים שלנו יושבים יחד עם הילדים בחדר אחורי עם חלונות סגורים ומתפללים שהצבא לא יכנס אליהם.
ברור לנו שעזון ביום שונה מאד מעזון בלילה. ההסבר הוא שאיש או שניים גנבו ברזל מהרכוש הצבאי! וכך שוב הענשה קולקטיבית נפלה על תושבי עזון
משם המשכנו לפלאמיה. פגשנו כמה אנשים מוכרים ודיברנו איתם. כולם מתעניינים בבחירות אצלנו ופסימיים כמונו.
החיילים הגיעו בזמן. החיילת קודם הניחה ליד הגדר צב קטן שהתהלך במעבר. החייל והחיילת היו מאד ידידותיים עם האנשים וכמה עצרו לשיחה איתם. הם גם ברצון דיברו איתנו. אנחנו שאלנו אותם למה לא אישרו מעבר לחקלאי שבבוקר רצה להעביר כלי עבודה לתיקון/חיתוך צינור שנפגע (כך סיפר לנו אחיו). ההסבר שקיבלנו מהחיילת היה שהמשרד הפלסטיני לא המציא לאיש את האישור הנדרש! לו היה אישור פלסטיני כזה היו בשמחה מעבירים את כלי העבודה המדובר .
אפליקציית וייז הביאה אותנו למעבר תאנים ושם חווינו חוויה אבסורדית: בדיקה קפדנית של הטלפון, תיקים והמכונית כולל כלבי חיפוש וכל זה על ידי עובדי ביטחון ממש ידידותיים שממש לא הבינו מה אנחנו עושות שם. התעניינו במדבקה COEXIST על המכונית שלי ממוזיאון על התפר שנושאת סמלים של שלושת הדתות וקיבלנו הסברים מפורטים משם על הדרך חזרה לתל אביב