אום אל ח'יר - מתנחלי כרמל מנסים לגרשם ולהרוס כל דבר שהם מנסים לבנות

"זה אזור ללא חוק. אנחנו לא יכולים לעשות כלום".

אלה דברי שוטרים שבאו לקריאה לעזרה של אנשי אום אל ח'יר. כך אמר לנו ח' ראש מועצת ח'רבת אום אל ח'יר והדגיש שזה שם כפרם, לאמור שזה הישוב שקיים פה מזמן 1948. נסענו אליהם כי מצבם קשה, כפי שיתואר בהמשך בדרך אליהם, ממש מול הכניסה לתוואני ראינו כלי משחית ענקיים, שופלים ובאגרים בעבודה ומאובטחים ע"י כוחות הביטחון.(תמונה) 

בבירור שעשינו נענינו שהן בדרכם להרוס בג'אוויה, שזה כפר מערבית לתוואני.

וכך קראתי אחר כך.

מכיוון שאנשי אום אל ח'יר חיכו לנו, לא התעכבנו שם. הם חיכו לנו בגינת משחקים מטופחת (תמונה) ובה גם סוג של מועדון, גם למבוגרים יותר. זו נבנתה מתרומות של ארגוני שלום אירופיים וגם הרשות. הגענו אליהם עם מצרכים שקנינו בזכות תרומותיכן.

כפרם הוקם ב-1948 אחרי ששבט ג'הלין גורש מאזור באר שבע. שם התיישבו. ב-1981 הוקמה ההתנחלות כרמל, ממש בצמוד אליהם.

בשנים הראשונות היה סוג של דו קיום שקט. אבל ב-10 השנים האחרונות בעיקר, מנסים לגרשם ולהרוס כל דבר שהם מנסים לבנות. אפילו טאבון, שעשנו הפריע למתנחלים.

מכונית הלחם שבאה לכרמל לא הוצעה כאפשרות אחרת גם להם. חמולת הדלין הגרה שם חווה קשיים גדולים, בעיקר מאז ה 7.10. חליל, ראש המועצה בשנתיים האחרונות, מספר שיש להם צווי הריסה ללא תאריך. הם לא יודעים מתי יבואו, אבל בינתיים, הרבה פעמים במשך השבוע, מגיעים מתנחלים לובשי מדים מאוחר בלילה ומחפשים ומרעישים ומפחידים את הילדים, והולכים.

 גם אוסרים עליהם לצאת לרעות את עדריהם. הלכנו לראות חלקה שהחלו להכשירה למשחקי כדור למיניהם, (תמונה) אבל היא נטושה, כי בשל היותה קרובה מדי לכרמל הם לא מורשים להגיע אליה ולהשתמש בה. עברנו דרך חלקה ובה ערוגות יפות של צמחי תבלין בעיקר מרווה, מרמיה בשפתם.

"גם מכאן הם מסוגלים לגרשנו," אומר לי חליל. "אם יראו שאנחנו עובדים בה יותר מדי זמן לטעמם."

"אז עכשיו לא באו כי רואים אותי?" אני שואלת. הם צוחקים: "יכול להיות, תבואו כל הזמן. עוד מעט נצטרך לבצור את הענבים שבכרם הסמוך. מי יודע אם נצליח."

הבטחתי שנבוא לעזור. חליל וחבריו מספרים גם הם על המצב הקשה במיוחד עכשיו, כי אסור להם לצאת לעבוד בישראל, כך שאין פרנסה וגם לרעות את עדריהם לא מרשים להם. לפני שנפרדנו הוא מבקש עזרה ברכישת מחברות ומכשירי כתיבה לכ-50 ילדים. גם את זה נקנה להם בזכות תרומותיכן.

ואני חושבת על משפט מחז"ילנו: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. "

בדרך חזרה, לפני שהשתלבנו בכביש 60 כדי לראות מה עם המחסומים/חסימות לאורך הכביש, ראינו מול דיראת בדרך עפר רחבה ששימשה למעבר לסמוע, שער צהוב, במקום שקרוי ח'לת אל מיי, כמובן ללא שלט.

אכן בכביש 60, צומת הכבשים סגור משני צידי הכביש .

בצומת דורא אל פוואר השערים הצהובים סגורים. בהמשך, בעוד כניסה ויציאה מחברון לכיוון קילקיס הכול חסום ומנוטר. ראינו המון ילדים קטנים החוזרים מביה"ס, זקנים ונשים הולכים ברגל ומוניות גב אל גב מחכות להם בכניסה לקליקליס. בעוד כניסה דרומית לחברון, הנמצאת למרגלות בית חגי, שערים צהובים סגורים. ודגלי ישראל מכל צד מתנפנפים. בצומת דורא אלפוואר סגור בשתי הכניסות.

בכניסה שער צהוב סגור.

בקיצור זמן צהוב לגמרי .