חיזמא, קלנדיה
היה צורם לראות את הכיתוב "תגלית" על האוטובוס שעצר בפתח המחסום וירדו ממנו נשים, ילדים ומעט הזקנים שחזרו מיום ביקור אסירים.
במקום של הקפה פגשתי איש שלפני שנים היה בעליו של דוכן בכניסה למחסום, אדם שלא אחת היה קורבן לפשיטות העיריה והמשטרה שהפקיעו את רכושו והותירו אותו חסר כל.
היה לו חלום לאיש, לעמוד בקריטריונים ולקבל אישור עבודה בישראל, רק שבשביל זה צריך להיות לא צעיר, עניין של פרופיילינג.
ועכשיו מה? - כבר לא צעיר ומשאת הנפש התממשה. עכשיו יש לו אישור, הוא מקושר לקבלן ועובד בשיפוצים בתל-אביב.
האיש קם כל בוקר ב-2.30, יוצא מהבית ב- 3.00, מגיע למחסום אייל ב- 4.00, מתחיל לעבוד ב-7.00, עובד עד 3.00 , חוזר הביתה וחוזר חלילה.
השעה הייתה כמה דקות לפני 4.00 ולפני משרדי המת"ק התקהלה קבוצה חריגה בגודלה לשעה זו של היום, שעה שנושקת לסגירת המקום. היו מי שהגיעו לפני שעות וסיפרו שלמרות שהם, אנשי המנהל האזרחי, אמורים לפתוח את הדלתות בשעה שמונה, רק לקראת 12.00 יום העבודה החל.
הסבירו לכם למה? – את צוחקת?
בכניסה לחיזמא עצר אותי אנס וביקש שאסע אחריו, "בואי, קורה שם משהו".
נסענו בשיירה של שתי מכוניות מזרחה עד למקום שבו קרה המשהו. מה שהיה שם בגבעות זה טנדר עמוס בצמיגים שנציגי המנהל האזרחי וחיילים הודיעו על החרמת הטנדר וכל שהיה בו, היה שם גם רמי שנהג בטנדר שישב מעוכב על אבן במקום שהחיילים הורו לו ומולו הוצבה חיילת שאת כתפה הימנית עיטר רובה וידה השמאלית אגרפה רימון. כשבאנו רמי כבר ישב שם בשמש ובחום שעה.
מי שעוד היה שם זה קצין אחד, דניאל וקנין שמו שרצה לסלק אותנו "שלא שייכים לאירוע" אמר, אבל אנס כן שייך, כי רמי זה הגיס שלו, "ואת מה?" שאל הקצין, "שייכת, אני חברה של אנס", אמרתי ושאלתי למה הוא מחרים רכוש שלא שלו, "זה כי אח"כ, בלילה, אתם באים וזורקים..." - "אתם זה אני ואנס?" שאלתי, "אני בכלל לא מדבר אתך", אמר זה שלא הפסיק לדבר אתי ושאמר לי שאסור לנו להיות במקום הזה כי זה שטח צבאי ומתבצעת שם עכשיו פעילות ביטחונית, ושהוא הבכיר במקום והוא שקובע הכל והוא שמחליט מה זה שטח צבאי.
ככה זה במקום בו הרובה הוא החוק והוא המחליט.
הזמן עבר והחום גבר והחיילים שתו מים
קרים. כשאמרתי שהם חייבים לתת מים למעוכב, נעמדו ארבעה ודניאל בראשם מולי ושתו תוך התגרות ולעג אבל לרמי לא נתנו.
עם הזמן הגיעו עוד רכבים צבאיים ורכבי מנהל ועוד קצינים.
אחרי קרוב לשעה של שהייה חסרת מעש אנס החליט לחזור לכפר וליצור קשר עם עו"ד.
חזרנו יחד כשאנחנו משאירים אחרינו את רמי ואת הטנדר וגם את אבא של רמי שהגיע.
מה שיש לי לומר על האירוע שלא הבנתי אותו מראשיתו ואני לא יודעת את אחריתו, זה:
"באו שני חיילים ותפסו אותי. ניסיתי להיחלץ מידם אבל הם לא הרפו. הם הוליכו אותי אל אדונם, קצין. ... אמרתי: מה אתם רוצים ממני, הרי אני אזרח. הקצין חייך ואמר: אתה אזרח, אבל זה לא מונע אותנו מלהחזיק בך. הצבא שולט על הכל."
היונה שעל הגג/פרנץ קפקא (81)