חומסה: צה"ל גונב מחלשים וחסרי אונים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
צביה שפירא כתבה, דפנה בנאי צלמה
08/02/2021
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?
משאית מנוף עומדת בשטח הפתוח, אנשי המינהל האזרחי מעמיסים עליה ציוד של המאהל הפלסטיני שנלקח מהם
כלי מטבח מיטה ושמיכה, בשטח הפתוח
פלסטינים יושבים על האדמה והצבא מנסה לסלק אותם
אנשים מותחים גן שישמש כאוהל

יצאנו ב 8.15 במכוניתה של דפנה לפסאיל כדי לקחת את מרים הזקנה, כמעט עיוורת, שביתה נהרס שלוש פעמים בחודשים האחרונים, לבית חולים על מנת לקבל זריקות שתציל את מה שנותר ממאור עיניה.

בכניסה לפסאיל, מתחת לעץ לצד הדרך, עמד אדם  ונופף לנו. עצרנו. שמו אחמד והוא מייד התחיל לספר לנו איך מתנחל, כנראה ממאחז מלאכי השלום (כמה אירוני השם) מציק לעדר הכבשים והגמלים שלו ומגרש אותם מהמרעה. נסענו מערבה, על דרך שמתפצלת מהדרך לפסאיל, שאיננה סלולה אך נוחה לנסיעה. עלינו, ירדנו, ירדנו ועלינו, ראינו מרחוק את עדר הפרות הגדול של המתנחל, שלושה גברים הסתובבו סביבן, אחד מהם רכוב על סוס. לא הצלחנו להגיע אליהם.

בחזרה לפסאיל פגשנו עוד רועה, גם הוא אחמד, בדואי בעל שפם עבות, לבוש בגלביה וחגורה בעלת אבזם גדול. גם הוא הצביע על המתנחל שהיה רחוק מאיתנו, ואמר שגם אותו גירש ממקום המרעה. שאלנו את שני הרועים אם היו רוצים שפעילים ישראליים ילוו אותם בצאתם למרעה, אך הם פחדו. "(יבואו) יום אחד או שניים – ומה יהיה אחר כך?"

בפסאיל ויסתא ביקרנו את ת'. היא ישבה כמו תמיד מתחת לעץ ליד ביתה וילדיה מתרוצצים מסביב. תמיד קשה לי לראותה, מקרינה חוסר אונים וחוסר תקווה.

כשחזרנו על עקבותינו פגשנו את האחמד השלישי, גם הוא רועה צאן, רכוב על חמורו. גם הוא התלונן שהמתנחל ועדר הפרות שלו ממרר להם את החיים ודוחק אותם ממקום המרעה הטוב. לדבריו, המתנחל (שמגיע ממרחק כ-15 ק"מ) הודיע להם שכל השטח של מרכז הבקעה, ממעלה אפרים עד לעוג'ה הוא שלו ולהם אסור לרעות בו. שלושת האחמדים סירבו להצעה ללוות אותם למרעה, הפחד מהמתנחל גדול מדי. אבל ביקשו שנדבר איתו. בשנה שעברה יצא לנו להכיר אותו היטב - דיבור זו איננה השפה שלו.

ליד התנחלות נערן, דרומה משם, ראיתי בפעם הראשונה עדר רועה ממש צמוד לכביש 90, דבר שמסכן מאוד את העדר. הייתכן שאותו אחד ממלאכי השלום גרש גם את הרועה הזה מהמקום בו הוא ואבותיו רועים זה עשרות בשנים?

כשהגענו למרים מפסאיל התברר שהרופאה לא מקבלת היום קבענו שנשוב וניקח אותה ביום חמישי הקרוב.

חומסה

עצרנו את הרכב בחלק הבוצי של הדרך כי האוטו התחיל להתחפר. עלינו על רכב פלסטיני שעשה את דרכו לחומסה, עמוס בנוסעים פלסטינים, פעילים ואנשי תקשורת. בדרך עבר מולנו רכב פלסטיני והנהג הזהיר שהצבא נמצא בחומסה והם מחרימים הכול, גם כלי רכב של מבקרים.

במרחק קילומטר אחד בערך  מהמאהל הראשון של חומסה, היה מחסום של חיילים ושוטרי מג"ב, שלא איפשרו לנו להמשיך. ירדנו מהמכונית, שהסתלקה מהר והפעילים הצעירים מאיתנו פתחו במרוצה במעלה הגבעה כדי להגיע לחומסה מכיוון אחר, בעוד שתינו משתרכות אחריהם. החיילים ניסו תחילה לעצור אותנו אבל הבינו שלא יצליחו כי היינו מפוזרים מאוד בשטח. לאחר הליכה מאומצת של 2-3 קילומטרים במעלה הגבעה שמענו מרחוק קולות ירי וראינו ענני גז מדמיע שירו החיילים על הפעילים. אלה לא נסוגו והתיישבו על הקרקע בשילוב ידיים כדי שלא יפנו אותם. כשהגענו ראינו משאית מנוף גדולה של הצבא, ואנשים מעמיסים יריעות מקופלות, קשתות ומוטות הברזל של האוהלים אשר רק לפני שבוע הוקמו בידי אנשי חומסה ופעילים שלנו לאחר ההרס הקודם.
מרחוק ראינו גם משאית שהחרימה, או יותר נכון לומר גנבה, את מכלי המים מהקהילות המרוחקות יותר.

היו שם הרבה שוטרי מג"ב, הרבה צבא ובראשם רב סרן גבוה וקירח. אמרתי לו שיש לי כבר תמונה שלו באלבום הצילומים שלי, הוא גיחך ושאל אם אני רוצה לדעת את שמו. ובכן, זהו רס"ן אלי מלאכי, שמתמחה בהרס אוהלים ודירים בבקעת הירדן. תוכלו למצוא באינטרנט תשבחות ותודות מאנשי בנימין על עזרתו הרבה להם.

הפעילים הפלסטינים שרו שירי לאום והניפו דגל גדול מעל לחורבות של משפחת ע'. פטמה, אם המשפחה עמדה בצד ופכרה ידיה ובעיניה דמעות. כל המהומה הזו זרה לה, והיא אינה יודעת איך תעביר את הלילה בלי בית, בלי קורת גג. חיבקנו אותה ורצינו לומר איזו מילה שתנחם ולא היתה. אז שתקנו יחד איתה.

לאחר צעדה ממושכת חזרה הגענו למאהל חדש שבנתה משפחת א' מחוץ לשטח האש, כדי לעקוף את טענת הצבא שאסור לבנות "בשטח אש", אבל זה לא עזר: הצבא פירק גם את המאהל הזה, העמיס על המשאית וגנב אותו.

המטרה של משחקי חתול ועכבר אלה היא להביא לסילוקם של תושבי חומסה מהאזור ולרכז אותם באזור צפוף כ-15 ק"מ משם. זו העברה בכפייה, טרנספר!