חבלה, מעבר אייל

יצאנו למשמרת עם סופרת אנגליה בשם לין ריד בנקס,  שביקשה ללמוד על פעילותנו ולכתוב כתבה לגרדיאן ולג'ואיש כרוניקל. 
יעל סדן היתה המדריכה הרשמית והנהגת,  ואני האסיסטנטית ואשת הקשר עם לין. 
בחבלה: 
השער נפתח באיחור מה (13:24) ע"י הצבא.  אנשים אמרו שגם מאריכים בפתיחה אם הם מתאחרים .  
גבר כועס סיפר שהחיילים ביקשו ממנו שיפתח את השער,  במקומם.  סרב.  "מה אני עובד אצלם"? למחרת הענישו אותו לחכות בתור. 
שבוע הבא עיד אל אדחא וסיפרו לנו על משטר האישורים מסעודיה . " יותר קשה לקבל ויזה מאשר כרטיס מגנטי". 
נסענו להראות את מחסום אייל ולתאר את הקורה שם בבוקר כש 10,000 פלסטינים נדחקים בשרוול.  השומר האזרחי דווקא התגאה בתנאים המשופרים שמקלים מפני הגשם והשמש והקור.. קל היה לספר זאת בשעה 15:00 כשהשרוול ריק והחוזרים עדיין מעטים. 
שאלנו איש פלסטיני על עבודת פועל בניין.  מרוויח 300 ש"ח בממוצע ליום.  70% עובדים ללא תנאים סוציאליים. לדבריו בחג יתנו אישורי יציאה לטיולים,  לאלפים.  גם השומר דיבר על זה. 
האורחת שלנו שאלה כל הזמן עד כמה נסבול לחיות בארץ שלנו,  ולא נבחר לעבור לארץ אחרת... 
מהסיור לקחנו אותה למפגש אישי עם אורי אבנרי, איתו מתכתבת.