תושב מסאפר יאטא שהשתחרר ממעצר: מוציאים עוד קצת את הנשמה
התעללות בירוקרטית
הבחור הפלסטיני ס' נעצר בכלא אשקלון ושוחרר לפני מספר שבועות. בשחרורו לא הוחזרו לו תעודת הזהות ולא הכסף שהיה ברשותו בעת המעצר, סכום של כ- 4000 ש"ח. לפי כללי המשחק/המילכוד, הבחור ובני משפחתו לא יכולים להגיע לאשקלון ולשחרר את הכסף, כי הם לא יכולים להיכנס לישראל מהגדה. אותרה דודה קשישה בבאר שבע, סבח שמהּ, שהסכימה לעשות זאת בשביל ס'. בעקבות בקשה של פעילי שטח ישראליים המסייעים לתושבי מסאפר יטא, התנדבנו (הקבוצה הדרומית של מחסוםwatch) למלא את המשימה. נסענו עם הדודה לכלא שיקמה באשקלון, נפגשנו עם הפעיל קובי, שהביא לנו ייפוי כוח לקבל את החפצים (ת.ז והכסף), ואכן קיבלנו לידנו את הדברים, נסענו לכפר במסאפר יטא והחזרנו לס'. המשימה בוצעה בהצלחה! הכסף חשוב תמיד ועתה שבעתיים, בעקבות הסגר הכבד על יישובים בגדה ובמסאפר יטא מאז 7 באוקטובר ועל המשפחה הנצורה שם. זהו עוד סיפור על המציאות האכזרית הכיבוש.
המקרה לעיל אינו יחיד ואפילו לא יוצא דופן. כל עצור פלסטיני בהגיעו לכלא נאלץ להפקיד תעודה זהות שלו ואת הכסף שהוא נושא עליו, ולעיתים אף ערבות כספית בסכום של כמה אלפי שקלים. בזמן השחרור מהכלא, בלא מעט מקרים, שוכחים להחזיר למשתחרר את כספו ואת תעודת הזהות, כך שהוא פשוט עובר מהכלא לביתו בגדה המערבית ללא כל מסמכי הזדהות בפני הרשויות – צה"ל משמר הגבול ושוטרי הרשות הפלסטינית, ובכך מסתכן במעצר מחדש.
לעיתים הבירוקרטיה מחמירה ומציבה תנאי כי רק קרוב משפחה יכול לחפש ולמצוא את התעודה והכסף; לעיתים הרשויות מסתפקות בכל אדם ישראלי לביצוע המשימה. לפעמים החפצים הולכים לאיבוד, בעיקר אם וכאשר העצור עבר בכמה בתי כלא ובכמה תחנות משטרה. זאת, למרות שיש כביכול רישום מסודר על כל המקומות בהם בילה העצור בדרכו למעצר, אין זה פשוט למצוא את המבוקש. בקיצור: מילכוד שקורבנותיו בעצם הופכים לעצורים בכפרים שלהם. אפילו בשטחים הכבושים (אדמתם) הם לא יכולים לנוע בחופשיות.
יש לציין שלא לכל תושבי הגדה המערבית יש קרובי משפחה בישראל, מה שמוסיף לקושי. מכאן יובן מדוע ההתערבות של פעילי שטח ישראלים (מחסוםwatch ואחרים) כאנשי קשר ותיאום, היתה חיונית למשימת שחרור החפצים.
האם השיכחה מכוונת או מוכתבת מלמעלה? או אולי אפילו זו טעות אנוש של רשויות הכלא, ששוכחים להחזיר פרטים אישיים למשתחרר למרות שזה הליך יומיומי? יש לציין שכאשר מגיע בן המשפחה או המתנדב, והחפצים קיימים, אין בעיה לסגור את הטיפול. בכל זאת, לרגל ריבוי אירועים כאלה, זה נראה (ומרגיש) כמו ההתעמרות מכוונת או מתוך אדישות, אפילו ברמה המקומית של הסוהרים.
אין מידע האם הבעיה נפוצה גם בקרב נשים משתחררות.