סגירת כביש לפלסטינים וסיפוח קרקע פלסטינית

יומיים לאחר הפגישה בנבי סאלח חזרנו לקטע הכביש הסגור. הכביש מסתיים בזרוע צהובה שחוסמת את הכניסה לביתילו  יצרנו קשר עם אנשים מהבלדייה שהגיעו
במכונית עד המחסום ועברו אותו רגלי לשוחח איתנו. סיפרו על הקושי שהם חווים עם סגירת הכביש. קושי להגיע לאדמות, לעבודה, ללימודים. כל מרקם החיים משובש מאז החסימה. כביש הכניסה לכפר ביתילו חסום כעונש על רצח שבוצע על ידי פלסטיני מכפר אחר.

משם נסענו לשכונה החדשה של חלמיש (נוה צוף). הפעם הצלחנו לשוחח עם המתנחלים ולראיין את הדוברת. דיבורה נעים ולא מתלהם. היא משוכנעת שהאדמות שייכות לנוה צוף.  לדבריה השטח שבו הקימו את הקרוונים נמצא בתחום השיפוט של ההתנחלות וכולל את האדמות עד למכללה צופית, מזרחית מחלמיש בדרך להתנחלות עטרה. הם זקוקים להתרחבות. בעוד הפלסטינים אמורים להצטמצם בשטח הכפר. הדוברת טענה שהם יושבים בשטח שיפוט של היישוב ולאחר בדיקה שעשינו התברר שצדקה. המדינה סיפחה קטעים נרחבים מסביב והגדירה אותם בתוך הקו הכחול בשטח השיפוט של היישוב.  לשאלה כיצד העובדה שהם מתיישבים מחוץ לגדר מתיישבת עם החשש לביטחון, במיוחד לאחר הפיגוע, ענתה שהצבא והמשטרה ממלאים את תפקידם ושומרים עליהם ובעתיד גדר ההתנחלות תקיף גם  אותם. כאירוע טרור קודם, מוזכרת השריפה באוקטובר 2016 כאשר כ 20 בתים בכפר נשרפו כליל. למרות שאף פלסטיני  לא הואשם אין היא מהססת להטיל את האשמה על השכנים הפלסטינים. כשנשאלה כיצד יוכלו כעת הפלסטינים מנבי סאלח להגיע לביתילו ענתה שהם יסתדרו כפי שהסתדרו בשבועיים האחרונים מאז סגירת הכביש. ציינה שיש דרך מדיר נזאם לכביש אך יצטרכו למצוא פתרון חלופי בהיותה קרובה לבתי היישוב. לאחר מכן ראינו שהדרך חסומה על ידי תלולית עפר ואין אפשרות להגיע מדיר ניזאם לכביש.