פלאמיה צפון - המחסום נפתח באיחור של 20 דקות

פלאמיה צפון - מחסום 914

הגענו למחסום בשיא החום לפני הפתיחה שאמורה להיות ב1.15  בצהריים. בימי חום כאלה החקלאים לא נשארים בשדה עד 5.00 כשהשער נפתח שוב.

שמענו אנשים מחכים בצד השני  והחיילים לא הגיעו. התקשרנו למת"ק והחייל בצד השני של הקו הבטיח לברר. באיחור של כ 20 דקות החיילים הגיעו (הכרנו מפגישה בעבר) והם אמרו שהייתה בעיה עם הרכב. ואכן הם השתדלו מאד וכל המחכים הרבים עברו מהר מאד.

בזמן שחיכינו עד שהמחסום יפתח הגיעה מכונית ויצאו שתי נשים צעירות משכם ושני גברים. עובדי חברת החשמל  הממשלתית, ובאו לבדוק את הטרנספורמטורים בעמוד המתח הגבוה שעובר שם ובכפרים בסביבה. שני גברים היו מהנדס חברת החשמל ומישהו שאחראי לכך מג'יוס. הנשים הצעירות הן בוגרות אוניברסיטת אלנג'אח מהנדסות ודוברות אנגלית טובה מאד. וכך הגענו לדבר לא רק על החשמל והקורונה אלא גם על הפוליטיקה. אחת מהן שאלה אותי מייד איפה נולדתי. עניתי לה שבירושלים וראיתי שהיא קודם נדהמה ונשארה ללא מילה ואז שהיא מאוכזבת מהתשובה שלי. בהמשך השיחה אמרתי לה שאני רואה את הפנים שלה ושהיא אולי חשבה שנולדתי באמריקה? והוספתי שהיום יש מציאות שונה ושעלינו להגיע לשלום  וש 9 מיליון אנשים  נמצאים כאן... ולאישה הצעירה היתה תשובה  מאד קצרה: לא ניתן לעשות שלום עם מישהו שהגיע לכאן ולקח את הבית שלך. ובזה היא סיימה את שיחתנו. כשהגיעו החיילים ודיברנו עם החייל הנחמד שהכרנו מקודם  סיפרנו לו על המפגש עם הנשים הצעירות משכם וכמה מדהים שהן מציגות תמונת ראי של  הישראלים שמאמינים שכל ארץ ישראל היא שלנו , שזאת הארץ המובטחת לנו שבנינו בארץ מולדתינו.

אותנו המפגש דיכדך.

פלאמיה דרום - מחסום 935

משם נסענו למחסום השני 935 (ג'יוס) ודרכו עברו מעט מאד אנשים וטרקטורים. נתקלנו באדם מבוגר שבידו שני אישורים למעבר עם מכונית לאזור קו התפר (למטעים שלו) . אשור מעבר עד מאי 2010 ואישור חדש באישור שבתוקף עד 2023 אבל באישור החדש לא טרחו לרשום מספר הרכב שלו. באישור שפג תוקפו כן רשום מספר הרכב. עד היום הוא עבר כל זמן עם שני האישורים אבל עכשיו החייל לא מוכן להעבירו. הוא ביקש מהחייל הנחמד לתת לו לעבור למטעיו בסמוך לגדר -  לא יכול  הוא אמר. ביקשנו ממנו להתקשר לממונה שלו במת"ק. הוא התקשר ברצון רב אך התשובה שהוא קיבל היתה שלילית. הפלסטיני המבוגר מאוד צריך שוב לחזור למת"ק ושוב לבקש אישור חדש. כמו כן החייל לקח לו את האישור הישן. ללכת למתק כלומר לנסוע לקלקיליה, להגיע בבוקר, לחכות עד אחר הצהרים ואז יאמרו לו שבודקים ושיבוא שוב, או משהו כזה. ממש מייאש וליבנו לאדם זה שכך הוא צריך להתנהל. בניו כולם בוגרי אוניברסיטה ולא עוסקים בחקלאות והוא מטפל לבד בעצים שלו.

המשמרת הזאת היא דוגמה לשלל הבעיות, המפגשים והחוויות שאנחנו חוות במחסומים ובמפגשים עם החיילים והפלסטינים.