הכפרים תורמוס עיא וסינג'יל: שש אסטרטגיות של גזל והתעמרות מתנחלים

נקודות עיקריות: השיחות נסובו בעיקר על פלישות המתנחלים הישראלים מן ההתנחלויות על הגבעות המשקיפות על שני הכפרים הפלשתיניים. ההטרדה מתמדת ומאוד מפריעה את שגרת החיים. בעיה נוספת היא שללא אוטונומיה פלסטינית, כלכלתה אינה יכולה להתפתח על בסיס צעירים משכילים המסיימים אוניברסיטה.

תורמוס עיא: שוחחנו עם ל', ראש המועצה.

התעמרות של מתנחלים: ישנם מספר התנחלויות ומאחזים על גבעות ורכסים המשקיפים על העיר. ההתנחלויות הן עדי-עד, שבות רחל, עלי, שילה, ומעלה לבונה. המאחזים ממוקמים על ראשי הרכסים בין ההתנחלויות. ביום רביעי בשבוע לפני שבאנו, וביום שני, יום לפני הביקור שלנו, מתנחלים ירדו לחלקות השייכות לחקלאים מתורמוס-איה, והחלו לסקל אבנים מהשדות. אפשר להבין זאת כהכנה לחריש, לטיפוח השדות. החקלאים מהעיר יצאו לשדות להתעמת עם המתנחלים. החיילים שליוו את המתנחלים דרשו מהחקלאים להראות להם מסמכים שמוכיחים שהשדות שייכים להם. הפלסטינים שאלו את החיילים הישראלים מדוע אינם דורשים מסמכים דומים מהמתנחלים. התשובה הייתה "זה לא עניינכם!" מישהו מהכפר קרא למשטרה הישראלית. הגיעו שוטרים שהתמקמו בין שתי הקבוצות עד שהחיילים והמתנחלים עזבו את השדות. כמובן, זה לא אומר שהמתנחלים לא יבואו שוב עבור אותה המטרה. הם ודאי יבואו שוב. באותו בוקר, בזמן שהיינו שם, הגיע עו"ד מירושלים, מארגון זכויות האדם הפלסטיני, לפגישה שתואמה מראש עם ל', כדי לחדש את מסמכי הבעלות על הקרקע של החקלאים. המשכנו את השיחה עם ס'.

ס' סיפר לנו על שש אסטרטגיות בשימוש על-ידי המתנחלים כדי להציק לכפריים ולבצע מעשי ונדליזם במטעי הזיתים שלהם. ראשית, ההפקעות ממשיכות אלא שעם שיטות מתוחכמות חדשות לבקרים. מתנחלים השתלטו על כל הרכסים המשקיפים אל תורמוס עיא ממזרח ומצפון-מזרח. לבעלים האמיתיים, משפחות בכפר, כבר אין גישה אל השטח הזה. באופן דומה עם קרקעות בסמוך להתנחלות מורחבת: המתנחלים מנסים למנוע מהחקלאים לעבוד שם. בסך הכל, הופקעו בין 5,000 עד 6,000 דונם מתושבי הכפר. שנית, החקלאים, שהחלקות שלהם הרבה יותר במורד המדרונות, עכשיו מותרת להם גישה אליהן כדי למסוק את הזיתים רק 4 ימים בכל שנה.

לאחרונה, ונדליזם הפך להיות צעד ראשון בתהליך ההפקעה. ישנם שלושה שלבים: בראשון - מתנחלים כורתים עצי זית, בשני - המנהל האזרחי מכריז על האזור "קרקע נטושה", ולבסוף בשלב השלישי - ההתנחלות הקרובה משתלטת על השטח. זה קרה לאחרונה לפני שלושה חודשים, לפני חודשיים ולפני שלושה שבועות. החקלאים מצאו את עצי הזית שלהם, 300 במספר, חלקם בני 30 שנים, כרותים, ולכן לא נשארו זיתים למסוק. היישוב הקרוב ביותר מנצל את כביכול "הקרקעות הנטושות". אסטרטגיה או תחבולה אחרונה זו כדי להפקיע אדמות פלסטיניות אינה אלא ניסיון להפוך מעשה ונדליזם לחוקי.

השיטה הרביעית פושעת ומסוכנת – מתנחלים מגיעים עם מקלעים ויורים באוויר כדי להפחיד את החקלאים. אחד המתנחלים אפילו אמר, "אני אהרוג כל אחד ואחד מכם!" גרוע מכך, חיילים מלווים את המתנחלים כדי להגן עליהם. אם המשטרה נקראת למקום, היא יוצרת חיץ בין המתנחלים לפלסטינים, עד שהפלסטינים חוזרים לכפרם.

.דפוס חמישי של ונדליזם מבוצע כנגד מכוניות ששייכות למשפחות בכפר. מתנחלים ניכנסים לעיירה בלילה משספים צמיגים של מכוניות שחונות על יד הבתים. אי (גבר אחר בחדר שהצטרף לשיחה) אמר לנו כי היה כבר מקרה שבו חתכו את הצמיגים של מכוניתו, וכי העירייה פיצתה אותו. העירייה התקשרה למנהל האזרחי במשך מספר שעות, אך לא קיבלה תשובה.

האסטרטגיה הנבזית השישית היא להשתמש בילדים קטנים, אפילו בתינוקות, כנשק. לעתים, כאשר המתנחלים באים לשדות כדי להתעמת עם החקלאים, הם מביאים עימם ילדים ונשים - אפילו תינוקות בידיי אמהותיהם. אם, חס וחלילה, הילדים ייפגעו בעימותים, כמובן הפלסטינים יהיו אשמים. לעומת זאת, הפלסטינים המבוגרים שמפגינים אינם מביאים איתם ילדים לעימותים. הם רק מבקשים שצעירים יבואו איתם.

מים וחשמל. אין כלל בעיה עם חשמל, ועכשיו, בעונת החורף, גם אין בעיה אמיתית עם מים. עם זאת, העיר רוצה לבנות מאגר כדי לשמור את כל מי הגשמים בחורף, אך המנהל האזרחי לא נתן אישור לבנות מאגר כזה. במהלך הקיץ לכפריים לפעמים יש מים זורמים רק 1-2 ימים בשבוע. מאגר בהחלט יעזור להם.

חינוך : ישנו גנן ילדים עבור בנים ובנות יחד. ישנם שלושה בתי ספר – בית ספר יסודי אחד לבנים ולבנות ביחד, ושני בתי ספר תיכוניים, מכיתה ו' עד לכיתה י"ב, אחד לבנים ואחד עבור הבנות. רוב התלמידים ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות.

תעסוקה: מכיוון שאפשרויות התעסוקה בשטחים הפלסטיניים עבור בוגרי האוניברסיטאות הן מאוד מאוד מוגבלות, אנשים צעירים רבים יוצאים לחו"ל כדי למצוא עבודה במקצועות שלהם. רוב מי שיוצא לחו"ל, נוסע לארה"ב. ס' אמר שכ-70% יש להם אזרחות אמריקנית, אבל הם נשארים מעורבים מאוד ומחוברים לתורמוס עיא. במהלך החורף בעיר יש אוכלוסיה של-3,500 אנשים. במהלך הקיץ כ-7,500 חוזרים לביקורים. לפחות 95% מאלה הגרים כיום בחו"ל, חשים כי הם שייכים לתורמוס עיא. ס' עצמו היה בארה"ב במשך מספר שנים. (הוא דיבר איתנו אנגלית רהוטה). ואז חזר לכפר. כך רוכשים ילדיו הפלסטינים תרבות וזהות. שמענו דברים דומים שוב ושוב בכפרים בהם ביקרנו.

לס' יש שמונה ילדים, שבעה מהם נשואים ומתגוררים בארצות הברית. בת אחת היא מדענית מחשב ובן אחד הוא מהנדס ביולוגיה. מדינה פלסטינית יכולה היתה להרוויח לו כל בניה ובנותיה, בעלי מקצוע מומחים בתחומם, יכלו לבוא חזרה ולהתיישב כאן באופן קבוע ולפתח את הכלכלה. זהו חומר למחשבה עבורנו הישראלים.

פתרון הסכסוך? "אנו הפלסטינים", המארח שלנו אומר, "מחפשים פתרון לסכסוך. בשנים 2001-2 חשבנו שהפתרון קרוב, אבל עכשיו זה נראה קשה יותר ויותר. היהודים חזרו לחיות בארץ הזאת ומצאו אנשים שגרים כאן. אנחנו חייבים לחלק את הארץ לשתי מדינות. אנו, הפלסטינים, רוצים שלום, אבל אנחנו מרגישים כי לא כך הישראלים. אם ממשלת ישראל רוצה שלום זו תהיה משימה קלה עבורה. איפה הסכמי אוסלו? היכן אזרחות לפלסטינים? זכויות האדם שלנו? איפה תנועת השלום הישראלית? אבל אנחנו ואתם ודאי לא נוותר על התקווה.”

סינג’יל

הכפר סינג’יל נמצא על כביש 60 ממול לאיה תורמוס. דיברנו עם מ', מהנדס המועצה.

ההטרדה מצד המתנחלים: סינג’יל סובל מאותן התנכלויות מצד אותן התנחלויות כמו תורמוס עיה. התנחלויות אלה גם הפקיעו קרקעות של סינג’יל. בזמן האחרון הם אגרסיביים יותר. לילה אחד, מתנחלים ממעלה לבונה נכנסו לכפר וחתכו את הצמיגים של 34 מכוניות. הם גם ריססו כתובות גרפיטי של שנאה וגזענות על קירות הבתים. יתר על כן, תלונת המועצה בפני המנהל האזרחי אפילו לא נענתה.

בחלקות הסמוכות להתנחלויות יש תמיד בעיות עם החריש והעבודה על הקרקע, גם לאחר שהחקלאים מתאמים את ימי העבודה שלהם עם המינהל האזרחי. מועצת הכפר מבקשת מהנדס כדי למפות את הגבולות המדויקים של הכפר, כדי להוכיח בדיוק איזה קרקעות שייכות לחקלאים של סינג’יל. כדי לממש את הפרויקט הזה, המהנדס חייב קודם כל לקחת מדידות של השטח. למרבה התסכול שלהם, אם כי באופן לא מפתיע, אסור למהנדס — אפילו רק למטרה זו – להגיע אל האדמות אשר נמצאות ליד ההתנחלויות.

מסיק הזיתים היה מתואם עם המנהל האזרחי. לחקלאים נאמר כי יוכלו לעבוד בין השעות 08:00 עד 16:00, אבל ביום הראשון, המתנחלים הגיעו וגרשו את החקלאים אל מחוץ למטעים. למחרת הצבא הגיע בשעה 10:30 וגירש אותם שוב. החקלאים חיכו שעתיים וחזרו אחרי שעזב הצבא והתחילו במסיק. היו בעיות מדי יום. פעם אחת מתנחל הוציא את האקדח שלו, ואיים על חקלאי.

כביש 60 מחלק את בתי סינג’יל והחלקות שלו לשני חלקים. כמה בתים וחלקות אינם בחלק הראשי של הכפר, אלא בצד הנגדי של הכביש הזה. המשפחות שבבעלותן בתים וחלקות הן אלה הסובלות ביותר מהמתנחלים. מועצת הכפר מצאה כעת מפות באינטרנט שבהן ישראל סימנה את אדמות הכפר. זה מטריד מאוד. במקור היו לכפר 14,000 דונם. ההתנחלויות השתלטו על אדמתם, והם איבדו כ-4,000 דונם. עכשיו הם דואגים שהתנחלויות  קרוב לוודאי יתפסו עוד 3,000 דונם המסומנים כעת כאילו היו בשטח C. אם זה יקרה, הם יאבדו בסך הכל מחצית מאדמתם.

מים: בכפר יש 20 בארות שמתמלאות במי גשמים. מתחת לרוב הבתים יש מאגרים אשר הם נוהגים לשטוף עם מי הגשמים הראשונים, ואשר הגשמים הבאים ממלאים אותם. בכל בית יש גם מיכל מים על הגג. עם זאת, במהלך הקיץ קורה שאין להם מים זורמים במשך 20 יום ולאחר מכן הם מקבלים מים למשך 48 שעות, לפני שחברת "מקורות" שוב סוגרת את הברז. לעתים קרובות, גם לחץ המים יורד, ואז לבתים על מגרשים גבוהים יותר במעלה המדרונות אין מים זורמים בכלל.

הצטערנו שלא יכלנו לדבר יותר מכיוון שהיה עלינו להגיע אל הרכבת שלנו, אבל נחזור סינג’יל בעתיד.