יאסוף, איסכאכה
יאסוף : נפגשנו עם מ., הגזבר של יאסוף. בביקור הקודם שלנו בחודש נובמבר הוא סיפר לנו על מגדל מים
שהיה מתוכנן להיבנות עבור יאסוף ואיסקאקה במשותף, אז ביקשנו לדעת איך מתקדם הפרויקט הזה. החדשות העצובות היו כי העבודה טרם התחילה; אין מימון עבור הפרוייקט. אנשי הקשר פנו לרשות הפלסטינית ברמאללה. איחוד האמירויות הערביות התחייב לממן 2/3 מן הסכום הדרוש. שני הכפרים נדרשו לממן את ה-1/3 הנותר, $165,000, אך הם אינם מסוגלים לגייס סכום זה וביצוע הפרויקט נעצר. מצב המים בחורף קל יותר מאשר בקיץ. יאסוף ואיסקאקה מקבלים 7 ס"מ מים לשעה. כמות זו לא השתנתה מאז 1993, למרות שהאוכלוסייה של שני הכפרים גדלה במידה ניכרת. בשנת 1993 בשני הכפרים ביחד היו 2,600 אנשים. עכשיו האוכלוסייה של יאסוף בלבד היא 2,200 אנשים, ואילו האוכלוסייה של איסקאקה היא 1,000 אנשים נוספים. אספקת המים לאיסקאקה היא למשך 24 שעות בלבד ולאחר מכן היא נפסקת. אחר כך המים זורמים ליאסוף למשך 48 שעות, ושוב חוזרת האספקה לאיסקאקה, וכן הלאה. הכמות המינימלית של מים, הנדרשת עבור שני הכפרים היא 20 ס"מ לשעה. מה שהם מקבלים לא קרוב אפילו לכמות הזאת.
ב-31 בינואר, 120 עצי זית ותאנה צעירים שזה עתה נטעו, נעקרו ונגנבו בן לילה. תושבי הכפר נטעו שוב עצים, והם שוב נעקרו. זה קרה שלוש פעמים! תושבי הכפר בטוחים כי הגנבים באו מההתנחלות רחלים , אבל אין להם שום הוכחה לכך ולכן הם לא באו בתלונות למנהל האזרחי. בעונת המסיק היו בעיות עם המתנחלים. חלק מן המטעים הם רק במרחק של 600 מטר מההתנחלות. מתנחלים באים ומנסים לגרש את המוסקים משם. לחקלאים של הכפר ניתנים היתרים לשלושה ימים בלבד כדי להשלים את המסיק כולו, וזוהי מגבלה קשה מאוד. הכביש הראשי חסום לעיתים קרובות ועל החקלאים לנסוע דרך עוקפת ארוכה כדי להגיע למטעיהם. זה יכול לבזבז כמה שעות מיום העבודה. במהלך השנה החקלאים מקבלים היתרים עבור שלושה ימי עבודה, 2-3 שעות בכל יום, כדי לטפל בשטחיהם. זה, כמובן, לא מספיק זמן כדי לטפל היטב בעצים, והמטעים אכן סובלים מהמצב.
אנשי התנחלות תפוח השתלטו על קרקעות השייכות לתושבים, ושתלו עצים משלהם בשטח זה. הצבא אינו מאפשר לכפריים להתקרב לחלקות אלה. הכפר התלונן בפני השלטונות. הם מחכים לתשובה. בינתיים האיכרים איבדו את פרנסתם. ישנם אנשי כפר שבבעלותם קרקע על יד צומת תפוח. במשך מספר שנים הם לא הצליחו לעבד את אדמתם. אם הם ינסו להגיע לחלקות שלהם הם עלולים להיתפס ולהישלח לכלא.
מ. אמר כי עד 2016 לא היו תקריות רבות עם מתנחלים הנוגעות לאדמה. אבל מאז 2016 ההתנחלויות הורחבו פי שלוש משטחן המקורי. כשנשאל איזה פתרון הוא רוצה לראות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא ענה מיד: "שתי מדינות עצמאיות, ולהיפטר מההתנחלויות."
איסקאקה : שוחחנו עם פ., סגן ראש המועצה. "הסתכלו מהחלון של חדר המועצה," הוא אמר, "אתם יכולים לראות את אריאל. הם בזזו כמעט את כל הארץ, לא נשאר לנו הרבה." ואז הוא הוסיף בנימה אירונית, "איסקאקה התרחבה עד אריאל." ההערה שלו היא מאוד אירונית. אנשי איסקאקה רוצים לבנות בתים על אדמתם עבור האוכלוסייה הגדלה. לא רק שהם לא יכולים לבנות, אלא שבנוסף המנהל האזרחי לוקח מהם אדמות כדי לבנות כבישים עבור המתנחלים ועבור אריאל. כמעט כל יום היציאה מהעיירה סלפית ולאחר מכן לכביש הראשי - סגורות לכמה שעות. לא הסבירו להם את הסיבה לכך. הם פשוט מחכים שהכביש יפתח.
על הקרקע של איסקאקה יש מעיין שממנו הכפר קיבל את המים שלו. אנשי אריאל השתלטו עליו; הם סגרו אותו לאנשי הכפר, ומשתמשים בו בתור "מקווה", עבור גברים ונשים כאחד, (לא ביחד אני מניח) כמה שעות בכל יום, בזמן שהצבא עומד ושומר. התושבים חוששים להתקרב. לשימוש לחקלאות, תושבי הכפר בנו מאגר מים, אבל הם לא קיבלו אישור להניח צינורות כדי להוביל את המים אל השדות.
יש בתי ספר בתוך הכפר, אבל רק עד כיתה ח'. אחרי זה הולכים הילדים לבתי הספר בכפרים אחרים.
הכפר סלל כבישים חדשים מסוימים, בכוחות עצמם, מבלי להמתין להיתר, כדי שבתים יוכלו להיבנות עבור האוכלוסיה מתרחבת. אבל הם לא קיבלו היתרי בנייה. על הקרקע של איסקאקה, שטח של-120 דונם הוכרז אתר ארכאולוגי שבו הכפריים לא יכולים לבנות. עוד אדמה נבזזה.
בשבוע שעבר שלושה צעירים בני 18-17 משתי משפחות, שעבדו באריאל במסעדות, חיכו ליד אריאל שיאספו אותם לעבודה. היה זה יום קר, הם הדליקו מדורה קטנה בצד הכביש כדי לחמם את עצמם. שום נזק לא נגרם לאזור, אבל הצבא תפס אותם ליד האש, והם צולמו. הצעירים איבדו את עבודתם במסעדות; כל היתרי העבודה בישראל עבור כל 60 בני שתי המשפחות בוטלו; קנס של 25,000 שקל הוטל על המשפחות. ענישה קולקטיבית וסחיטה בעבור התחממות ידיהם! בנוסף, נוצרה מחלוקת בין שתי המשפחות. זו דוגמא יפה לצדק תחת כיבוש.
דיברנו עם פ. בעברית ושאלנו איפה הוא למד לדבר את השפה כל כך טוב. הוא עבד בסטקייה בצומת גהה במשך שמונה שנים, הוא אמר, מגיל 16. שאלנו אותו מה הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני אותו היה רוצה לראות מתממש. הוא ענה שהוא רוצה לחיות בשקט ובשלווה, ולהתפרנס בכבוד - עבור משפחתו ועבור כל הפלסטינים.