נבי סמואל, מחסום בידו, מחסום אל גי'ב, מחסום קלנדיה

נבי סמואל והמובלעות הצפוניות של ירושלים, מחסום קלנדיה מבט מבחוץ

7:45 נבי סמואל

נסענו לבקר את הגן ובית הספר היסודי במובלעת הפלסטינית שבין רמות לגבעת זאב. לא היינו בו כמה חודשים ושמחנו לראות שהוא שופץ בידי הרשות הפלסטינית ולמרות שחדרי הלימוד נשארו קטנטנים, הכול מטופח וצבעוני, הדליפות מהגג תוקנו, וגם האווירה בבית ספר עליזה יותר. על הוספת העציצים אחראית מתנדבת פלסטינית מבית חנינא שמעבירה סדנאות לגידול צמחי בית בכמה בתי ספר בסביבות ירושלים (במימון הבלגים). התקבלנו במאור פנים.

לפני כחצי שנה התלוננו בפנינו כמה מורות שנאלצות לעבור דרך מחסום קלנדיה לבית הספר ולהגיע לבית הספר בעיקוף ענק, למרות שהן גרות בכפרים סמוכים עם חיבור ישיר בכביש – כל זאת משום שבמחסום ג'יבּ עוברים רק פועלי בניין לגבעת זאב. ביקשנו אז שישלחו לנו מסמכים וננסה לעזור, ולא שלחו. הפעם הבטיחה המתנדבת הפלסטינית שתדאג להעביר לנו מה שחנה ביקשה מהן: מכתב מבית הספר המאשר שעובדות בו, תעודת זהות (כחולה או ירוקה) ומכתב הסבר. חנה אומרת שלא בטוח שנצליח, אך ננסה.

מתברר שהגענו לשעת התכנסות הבוקר. היה ממש נחמד: התעמלות בוקר קצרה עם שיר באנגלית; שירת ההמנון הפלסטיני; ושיחה עם שיח' מקומי על ח'דית’ של מוחמד ומוסר השכל להצלחה בעתיד. קישורים לקטעים מצולמים: . לכל מי שחושב שאין עם פלסטיני מומלץ להסתכל על פני הילדים השרים את ההמנון (מצרפת גם תרגום).

עוד משהו: המורות והמנהל סיפרו לנו כי כל יום רביעי מגיעים למקום אברכים מקרית ארבע. הם מטרידים ומשתוללים ונשארים לישון בלילה. אמרנו שננסה להגיע וביקשנו שיתעדו.

9:00 מחסום הר שמואל

היינו סקרניות לראות אם נסגרה הפרצה שמובילה ממובלעת בידו (ועוד 6 כפרים פלסטינים נוספים). הפרצה משמשת את העובדים בחציבת המנהרות הירושמיות לשיפור תנועת הישראלים (המתנחלים בעיקר). יש להם היתרי עבודה, אבל אם יסעו בכבישי "מרקם החיים" יצטרכו לנסוע בכבישים פקוקים עד מחסום קלנדיה, לעבור אותו ולחזור לעבוד במקום ממש קרוב לכפר שלהם שמאחורי מכשול ההפרדה. בדקנו בדרכנו חזרה בנסיעה בחלק מהדרך - עד מחסום קלנדיה – לקח לנו 40 דקות ב-10 בבוקר (לא שעת הלחץ).

והעדכון: הפרצה פתוחה להולכי רגל. לדברי העוברים, הרבה ביקורי חיילים במקום, אבל לא נוכחות קבועה.

מחסום בידו

מתחת למכשול ההפרדה עובר כביש מרקם חיים לתנועה הפלסטינית לרמאללה ולמחסום קלנדיה. היום יש כאן עבודות אחזקה ולכן השער נפתח. את האבטחה מבצעים שני חובשי כיפות שחורות, עובדי חברה בשם "משמר ירושלים" – "בשירות מנהלת גבולות ותפר". בדקתי באינטרנט ומצאתי ששמה המלא הוא "חברת ניקיון, אבטחה ושמירה בע"מ", לפי הרישומים מטרתה "לעסוק בכל עיסוק חוקי", היא חברה מפרת חוק, מוגבלת, דוח שנתי אחרון הוגש ב-2015. שלחתי לחגית עופרן ואביב טטרסקי שיבררו אם ירצו.

אל ליילא וגבעת זאב

צפינו אל גבעת זאב מהכפר אל ליילא (שילדיו לומדים עם ילדי נבי סמואל). היא צומחת כל הזמן. לרוחב ולגובה. ההימתחות לרוחב תוביל אותה בוודאי אל מול מעלה חורון, תוך כליאת כל הכפרים שמצפון לירושלים.

סביבות מחסום קלנדיה

לקח המון זמן להגיע דרך מובלעת בּיר נבאלא (נכנסנו דרך מחסום אל ג'יב (גבעת זאב), לא שאלנו, היו אוסרים עלינו להיכנס לשם אפילו שזה שטח C – החיילים משוכנעים שזה שטח A). הדרך ארוכה, צרה ומתפתלת וככל שמתקרבים לכפר עקב ולמחנה קלנדיה, הכביש נעשה עמוס מאוד. כשהגענו לכיכר של מחסום קלנדיה, היינו בלבו של ג'ונגל תחבורתי. ברחנו לגבעה ממול בא-ראם (עוד מובלעת שנאטמה בחומת ההפרדה) וצפינו על התקדמות כביש השיקוע שנועד למעבר ישראלים בלבד. מתקדמים יפה. קשה היה להעריך מרחוק את מסוף התחבורה הציבורית, שכה התפעלו בוויינט בכתבה מגויסת על מעבר עטרות. כתבנו מאמר-דעה בתגובה (נקווה שיפרסמו).