גוש עציון: סיור התנחלויות ב"מזרח גוש עציון" בואכה ים המלח
מאחז עיניים
מזמן רצינו לבדוק מה נעשה באזור מדרום-מזרח לירושלים ובית לחם. השלטים מורים עליו כ"גוש עציון מזרח", אף כי הוא רחוק מספר דו-ספרתי של קילומטרים מגוש עציון הקטן, שמלפני 1948. ראינו יישובים פלסטינים חסומים מסביב בשערי ברזל ובתלי סלעים ועפר; ראינו בתים נטושים ושלטים למעיינות שעברו גיור. החלטנו לראות שם את ההתנחלויות על רקע הבנייה המואצת באזור. אי אפשר להסתיר את המטרה ליצור רצף התיישבותי טריטוריאלי בין גוש עציון לאזור ים המלח, תוך כדי חציית השטחים הכבושים. כך מונעים שליטה פלסטינית רציפה בגדה.
קבר רחל: הגענו יום אחרי ההילולה לרגל יום הפטירה של רחל אמנו, לפי מסורת "היודעים" בי"א בחשוון בלידת בנה השני. היא נקברה בין ירושלים לבית לחם וכך מדי שנה נסגר מעבר 300 ליומיים לכבוד האירוע. עוד סיבה להתעלל בפלסטינים. גם היום, י"ב בחשוון, האירוע היה עדיין במלוא עוזו וכנראה ימשיך כך עוד יומיים. דוחק עצום בעזרת הנשים, בנות ישראל הכשרות בהמוניהן באות להתפלל לפרי בטן. ויתרנו על התפילה.
יונה, שגדלה על תמונת קבר רחל הציורי על אם הדרך, המבנה היפה בעל הכיפה, נדהמה מהביצור המכוער המסתיר את הכיפה ומוקף כולו בחומות אפורות וגבוהות. עזרת גברים גדולה, החלל המרכזי הקטן לנשים בלבד ועזובה רבה מסביב. ציורי הקיר החדשים מנסים באופן פתטי להזכיר את המראה הישן.
הקפנו את הבניין וביקרנו בהתנחלות המסתתרת מאחורי הקבר, מעל ובצד ישיבת בני יוסף, בה גרים התלמידים ומשפחותיהם. עזובה רבה.
פגשנו גם צוות תכנון עם מפות ליישום השינויים הצפויים להנגשת קבר רחל (https://www.ynet.co.il/news/article/hkoxsl11mke ). לא היו מעוניינים לשוחח.
מחסום עבדאללה איברהים: נמצא על כביש הגישה להתנחלות אפרת ומוביל גם לאדמות בבעלות פלסטינים מוואדי רחאל. מאויש על-ידי מאבטחי ההתנחלות אפרת. המעבר אפשרי רק על פי רשימות.
מאז המלחמה (שביעי באוקטובר) הגישה למחסום חסומה בשער. היות וההתרחבות של אפרת נמשכת, ניתן להעריך כי בשעות הבוקר עדיין עוברים במקום הבונים והמנקות.
איבי הנחל: נסענו בכביש 3698, שיורד מהכפרים תקוע וכיסאן מזרחה, לכיוון אזור מושבו של שבט הרשאידה. בצד ימין הכניסה למאחז איבי הנחל, שהקימו חסידי ברסלב ששאפו לגור קרוב לטבע בשלהי שנות ה-90. רשמית מדובר בכלל "בשכונה" של התנחלות מעלה עמוס הסמוכה, וכמו "שכונות" דומות בשטחים גם זו הוקמה בלא תוכניות מתאר, כלומר תוך פריעת חוק.
מאז הקמתו חיו במקום כמה משפחות בודדות והמקום נותר מוזנח. לפני מספר שנים נכנסו למקום עשרות משפחות של מתנחלים דתיים, מה שהביא להתנעת הליכי הכשרת המאחז. כמקובל במקומות מסוג זה, גם פה השתלטו המתנחלים במהלך השנים על כ-130 דונם של קרקעות חקלאיות פלסטיניות, בייחוד של הכפר כיסאן. בימים אלו מתבצעות בו עבודות עפר ובניה משמעותיות מאוד. משרד השיכון מימן תשתיות ואישר חיבור לחשמל. רוב המתנחלים מתגוררים עדיין בקרוונים אבל ב-2021 החלו בעבודות להקמת בתי קבע. ב-2022 אושרו כשכונה של מעלה עמוס. כך מתפשטים בשטחים הכבושים, מאחז הופך לשכונה ועוד שכונה ו-הופ קמה עיר ואם בשליטה שראלית.
תנופת הבנייה בעיצומה ופועלים פלסטינים רבים בונים בתים עצומים, מפוארים ומחופים באבן ירושלמית. פגשנו מתנחלת נעימה שסיפרה כי הגיעה מאנגליה "כדי ליישב את ארץ ישראל," התגוררה שנים בקראוון ועתה היא גרה באחד הבתים המפוארים. החיים במקום ממש "סבבה". העבודה בעיקר מחוץ להתנחלות – בירושלים. חינוך מעולה, חיי החברה. לשאלתנו על השכנים נענינו כי הם בסדר. "פוחדים ויודעים את מקומם... רק לפעמים החמסניקים מסיתים אותם."
על ההתנכלויות היומיומיות של היהודים בחקלאים וברועים הפלסטינים - אף מילה כמובן.
מעלה עמוס: קצת היסטוריה – זה היישוב החרדי הראשון בגוש. הוקם ב- 1982 בידי אברכים מישיבת "אש התורה" בירושלים, בעזרת תנועת משקי חירות ביתר. המטרה העיקרית הייתה לספק פתרון למצוקת הדיור של האברכים. בין ראשוני המתנחלים היו אריה דרעי (שהיה מזכיר היישוב) ואורי זוהר לפני שעבר ירושלימה. כיום זו התנחלות יותר הטרוגנית ויש בה קהילות חרדיות יותר מגוונות.
הסתובבנו קצת מסביב - מוזנח, גינון דל ליד בתי המתנחלים וגם בשטחים הציבוריים. מגרשי משחקים מפוארים יש. בעיקרון אין גדר ביטחון. עתה מוקמת שכונה של בתים אחידים חדשים.
עין עמוס: כקילומטר לאחר הפניה לאיבי הנחל, שלט חום "עין עמוס" אשר מפנה לנקודה הנמצאת בלב שטח חקלאי, שבעבר הלא רחוק עיבדו פלסטינים. במהלך האינתיפאדה השנייה הללו אולצו לעזוב את המקום. מעיין אין שם. מה שיש שם הוא בור מים
, ששימש במשך דורות את האוכלוסייה הפלסטינית אשר חיה במרחב החצי צחיח הזה. אחד מתוך עשרות אלפי בורות מים מן הסתם, שפזורים בגדה המערבית ונגזלו בידי המתנחלים. על הבור הגזול מרוחה כתובת מתנחלית מאיימת תחת הכותרת גירוש. שני שולחנות וספסלים. ברוכים הבאים ל"אין עמוס". עצרנו לחוג לרוני את יום הולדתה, ניסינו להדליק נרות ברוח הנושבת, אכלנו עוגת יום הולדת, ליווינו בקרקרים וגבינה ולסיום קפה שיר וברכה.
חזרנו לירושלים דרך "כביש ליברמן" ומחסום מזמוריה. ברחוב הראשי של הכפר אל דיר 4 עמדות לחיילים, היום רק אחת מאוישת עם רובים שלופים. בעלי החנויות מתלוננים על הטרדות של העוברים ושבים.
רוב החסימות שהוקמו מאז מלחמת עזה ומונעות נסיעה דרומה על כביש 356 ו-398 עדיין קיימות. עד מתי??