קלנדיה: רק שעות ספורות ביום יש מים בברזים
מים
הם מוצר צריכה בסיסי.
בלא מים אין חיים.
העובדה שישראל מצמיאה את תושבי הגדה המערבית ראוי (גם) לה להיות נידונה בבתי דין בינלאומיים.
גגות העיירות והכפרים העמוסים בדודי מים, מספרים בלא קול את סיפור הייבוש שישראל נוקטת כלפי האוכלוסייה הפלסטינית שבתיהם בצדה האפל של חומת האפרטהייד.
מכרים סיפרו שרק שעות ספורות ביום יש מים בברזים ובשאר הזמן הם נאלצים להשתמש במים השמורים בחביות שעל הגגות.
כך במחנה הפליטים קלנדיה וכך בעיירה כופר-עקב שהיא חלק מירושלים רבתי ולתושביה ת.ז. כחולה, הם מצדם מקפידים לשלם את מיסי העיריה פן יילקח מהם מעמדם, ואילו העירייה מפרה את החוזה שבין הרשות המקומית לתושבים ומונעת מהם זכויות בסיסיות.
"אני עכשיו בדרך להתרחץ אצל חבר שגר בצד האחר של החומה", אמר אדם שעצר לרגע והסביר שהוא לא רוצה לבזבז את ההקצבה היומית על מקלחת.
יצרתי קשר עם האגודה לזכויות האזרח והם, ספרה בת שיחתי, מגישים (גם) בנושא זה עתירה לבג"צ.
שוב החיפוש אחרי מי ממשפחתו של עבדאללה העלה חרס.
עבדאללה עדיין בכלא, איש אינו יודע על שום מה ולא עד מתי.
משך מאסרו מתמשך כבר חודשים רבים וקצו לא נראה באופק, מכר משותף סיפר שבכל סופו של חודש מאסר מאריכים את מועד שחרורו בחודש נוסף. הם חושדים בו שהוא חבר בחמאס, לא כזה חמאס אלים עם נשק וזה, אמר האיש, אלא שהוא מאמין בעקרונות של הארגון, זה למה.
אנשים ספרו שאתמול, בשבת, ביום בו הייתה התקפה על ח'אן-יונס בניסיון לחסל את מוחמד דף, פעילות שבשלה שוב נהרגו פלסטינים רבים כל כך על לא עוול בכפם, גם פה, לאנשים שנזקקו למחסום קלנדיה לא היה נחת מהמתרחש שם, המחסום היה סגור משעות הבוקר ועד הערב, זה היה כמו עוצר שלא דווח על תחילתו ולא מתי יגמר.
דרך המלך בין רמאללה לירושלים שנקטעת במחסום בה התנועה איטית וגדושה, מנוצלת ע"י רבים כהזדמנות לחיזור אחרי הנהגים שתקועים בפקק האין-סופי להצגת מרכולתם, תוך ניסיון להרוויח שקלים אחדים לפרנסת המשפחה. הרוכלים בדרך כלל הם גברים ונערים, לעתים רחוקות מאד נשים עוסקות ברוכלות. אבל ילדה קטנה נשענת על חלון רכב ומציעה למכירה חבילת טישו, זה מראה נדיר כל כך שמעיד על השבר הכלכלי שעובר על הפלסטינים תושבי הגדה.
אני כותבת "פלסטינים תושבי הגדה", כי היהודים תושבי הגדה נמצאים במישור כלכלי אחר המנותק מזה של שכניהם שאת אדמתם גזלו ועל חשבונם וחשבון עתידם הם מתקיימים.