מקתל אום סאלם - המתנחלים זורקים פגרי צאן מתחת לגשר של כביש 317
מטרת המשמרת היתה ביקור בח’לת א-דבע, שמדרום לא-תוואני. אבל המציאות הכריעה אחרת.
מכביש 60 פנינו לכביש 317, לכיוון עשהאל וסוסיא.
מיד לאחר הצומת, במתחם קטן בשם מקטאל אם-סאלם, בצד של סמוע מצפון, מתגוררת משפחתו של עמאר. נכנסנו להגיד שלום לאום יאסר זוגתו, ולהביא בגדים ומשחקים. הילדים שמחו, וגם אנחנו. שאלנו על סאלח שגורש ונטש את וואדאדה תחתית (מהצד השני של כביש 317). היא מצביעה על הגבעות בכיוון סמוע. היא לא יודעת בדיוק היכן. שאלנו לגבי המתנחלים. היא מספרת שהם זורקים פגרי צאן מתחת לגשר של כביש 317. מזכיר את המקרה של אבו סאפי, שישראל קפלן, מחוות מקנה יהודה הסמוכה לעשהאל, זרק פגר כבשה בפתח המתחם שלו.
נסענו למעבר שמתחת לגשר בכביש 317. זהו ואדי ראדים, שהגשר עובר מעליו. ואמנם, המראה מצמרר. גם הריח. פגרים ישנים ובצידם פגרים טריים. אחד מהם של טלה מאותו יום. עמאר (ממקטאל אם-סאלם) יושב על גבעה, בעוד עדר הצאן שלו, מסתופף במכלאות נפרדות לעזים וכבשים, בצל שמתחת לגשר. הוא מספר שבצהריים בגלל החום, הם מתחת הגשר. בערב יקח אותם לשטח בו הם גרים. לזוז משם בשום אופן לא עולה בדעתו. עם כל הסבל, זה המקום שלו ושל משפחתו.
תמונות שצילמנו והסירטון שמוחמד צילם, מדברים בעד עצמם. את הריח אי אפשר להעביר!
התקשרנו לזיאד מוואדאדה עליון לברר מה קורה אצלם. עונה הבן הגדול יוסוף, ומספר שכמידי שנה, הם עברו למקום הסמוך לפילבוקס הגבוה בצומת הפניה לשני- ליבנה.
בדרכנו לבקר את זיאד מוואדאדה, ראינו מול הצומת לשני, בקרבת הפילבוקס מצד שמאל (צפון), בסמוך לערמת הסיד הלבנה, מקבץ אוהלים שלא ראינו קודם לכן. החלטנו לבדוק. אין דרך סלולה כלשהי, אבל מוחמד לא מוותר ונוסע על הסלעים (יש ג’יפ). ראו אותנו כמה צעירים שנראו מבוהלים (חשבו שזה רכב מתנחלים). מוחמד צעק מילות שלום והם נרגעו. העדיפו לקרוא לאב המשפחה אחמד אבו עווד. הוא סיפר לנו על המשפחה, המונה כשלושים נפשות. המקום נקרא ח’לת אל-ניאס. לפני שמונה שנים נאלצו לעבור למקום הנוכחי, כי במקום מגוריהם הקודם , אחרי עשהאל, סבלו מהתנכלויות מתנחלים,שהפכו את חייהם לבלתי נסבלים. אבל גם פה, כמו באזורים אחרים במסאפר יטא, מתנחלים עולים עם עדריהם על שטחי המרעה שלהם, ולכן הם נאלצים לרכוש מזון לצאן בכסף רב.
בשנים עברו, המצב היה טוב יותר: כשדיווחו למשטרה, קיבלו סיוע והמתנחלים גורשו (לפני שעדריהם חיסלו את כל העשב). השנה הגישו תלונות במשטרת קרית ארבע, אבל לא היתה תגובה: השוטרים אפילו לא הגיעו למקום. יצרנו קשר עם “יש דין”, בתקווה (קלושה) לעזור בנושא. בלילות הם ישנים על מיטות שבנו בעצמם ,הממוקמות בחוץ, על מנת לשמור על 160 ראשי צאן שברשותם. אכן, שינה טרופה.
אחמד מוסיף שלפני כעשרהימים, הופיע בשטחם מתנחל (אינו יודע מהיכן) ואיים שיגרשו אותם גם מח’לת אל-ניאס.
עוד מקום שקשה לנשום שיוצאים ממנו.
בדרך חזרה הבחנו בשלוש ערמות דשן גדולות המיועדות לכרמים של המתנחל ינון, מחוות מיתרים . הוא ממשיך להגשים את חלומו, להשתלט על כל השטח וכנראה להקים יקב.
א-תוואני / א-טוואני
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-תוואני (א-טוואני) תושבי המקום הגיעו אל א-תוואני במהלך המאה ה-20 מהכפר יטא, המשמש להם עד היום. הם התיישבו בחורבות נטושות, תוך ניצול האדמות הראויות לעיבוד, כרי המרעה לרעיית צאן ושפע המערות הטבעיות למגורים. התושבים שהשתקעו במערות היו ממשפחות שלא יכלו לרכוש קרקעות להקמת בתים בכפרי האם, וכן רועי צאן שלא עמדו לרשותם די שטחים למרעה. לאחר מכן, הצטרפו אליהם לבני חמולות שהסתכסכו עם עם משפחות אחרות ביישוב האם. חלק מהתושבים מתגוררים היום במבני בטון שנבנו מעל המערות. בתחום הכפר כמה בורות מים ובאר מים קדומה בשם עין א-תוואני. תושבי המקום נאלצים לקנות מים במיכלים ולהובילם דרך חסימות רבות ליישוב. בסיוע גורמים בינלאומיים הותקנה בכפר מערכת חשמל. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם בכפר בית ספר יסודי המשרת כמה כפרים קטנים בסביבה. ב-2004 החלו חברות מחסום ווטש לבקר ולדווח מכפר המערות ח'רבת טוואני, הסובל קשות מידי מתיישבי האחזויות סמוכות, ובייחוד מחוות מעון הקיצונית שלידם. מתנחלי חוות מעון מזהמים בורות מים, מרעילים את הצאן ועוקרים עצים. הטרדה בולטת במיוחד היא של הילדים מכפרי הסביבה בדרכם לבית הספר בתוואני, עד כדי כך שנדרש ליווי צבאי לילדים כדי לחצוץ בינהם לבין הפורעים (הדבר הוסדר בעקבות יוזמה של חברות הארגון). בשנה האחרונה חסרים הליווי הנוכחות החיונית של מתנדבי חו"ל, והדבר מנוצל לרעה. ליד טוואני יש כמה משפחות שחזרו למערות עקב ההריסות הבלתי פוסקות של המינהל האזרחי (יש איסור בנייה טוטאלי בכל שטח C). הורסים לא רק מבני מגורים ומבנים חקלאיים, אלא גם צינורות מים, מכונות, ואפילו סותמים בורות מים. תושבי טוואני הקימו ארגון של מחאה נגד הריסות ללא אלימות, אך בשנה האחרונה התנכלויות היד הקשה של הצבא ואלימות המתנחלים החריפו והיקצינו. תקרית הגנרטור בארכיז, שבעטיה בחור צעיר נותר משותק היא דוגמה אחת מני רבות - כל הגנה לגיטימית על זכויות הקניין גוררת אלימות ואף יריות מצד הצבא והמינהל האזרחי.
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
מסאפר יטא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מה קורה בשטח אש 918 בדרום הר חברון
בערב יום הזיכרון (ערב יום העצמאות ליהודים), החליט בית המשפט על טרנספר וגירוש תושבים מ-8 קהילות פלסטיניות באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון. תושבי הכפרים חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול, מאז שצה"ל הוציא צווי פינוי ב-1999 על אזור מגוריהם שהוכרז שטח אש.בשנות ה-80 של המאה ה-20. אף אחת מההתנחלויות הסמוכות לא נכללו בו. זה נעשה בהתעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה, וגם מתיעוד היסטורי ברור המעיד על התיישבות פלסטינית דורות מלפני קום המדינה בכפרים אלה – בעבר במערות ועם השנים גם מחוץ להן.
פינוי התושבים מהאזור משמעו החרבת הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות (כ- 2000 בני אדם, ילדים מבוגרים וזקנים), ללא קורת גג, והוא מנוגד לחוק הבינלאומי.

-

