פרעון, עזון, חסימת דרכים וגזל אדמות באמצעים בירוקרטיים

עזון

יצאנו עם נהג לבקר בעזון, שם השארנו בחנות כמות גדולה של חבילות בגדים וצעצועים. ז' נראה לנו קצת מיואש מתוצאות הטיפול בהדסה.

מטרת הביקור היתה לעדכן את מה שדווחה קרין ב-10 באוגוסט על כך שהצבא חסם את הדרך שעוברת מתחת לכביש 55 ומובילה לאדמות החקלאיות של תושבי עזון שמצפון לכביש. כתוצאה מהחסימה נמנע מתושבי פרעון לעבור אל כ-1500 דונם בהם זיתים, מטעים וחממות (פונים מהכביש הראשי של עזון  לכיוון היציאה, אחרי המסגד ימינה). הדרך נחסמה ב- 17.7.17.  בנוסף, י' עדכן (בטלפון ב-13 באוגוסט) שהוא פתח ביוזמתו את החסימה מתחת לגשר. פעם שנייה הגיעו  חיילים וחסמו את הדרך עם עפר ואבנים גדולות  והוא שוב סילק את החסימה. עדיין אי אפשר לחצות את המעבר ברכב פרטי.

כש י' לא ענה לטלפונים נכנסנו לעירייה, פגשנו את ש' ראש העירייה, שבשמחה התלווה אלינו.  ש' לקח אותנו לראות עוד אזור שבו נסגרו מספר דרכי עפר של חקלאים מעזון, על ידי גדר שהוקמה לאורך כביש 55. עתה אי אפשר לחצות את הכביש אלא בדרך עוקפת, שלוקחת שעות עם כלים חקלאיים. הכביש מוביל למעלה שומרון ומפריד בין הרבה חקלאים ואדמותיהם, כ 700-1000 דונם. 

הדרכים והמעבר מתחת לכביש 55 נסגרו לפני כארבעה חודשים, כענישה קולקטיבית ליישוב כולו, כיוון שלטענת הצבא ילדים זרקו אבנים על רכבים שעברו על הגשר. הבעיה תחמיר ביותר כשיתחיל המסיק. לכ-70 משפחות (כולל לראש העירייה) יש מטעי זיתים אליהם הדרך חסומה. בתמונה של הגדר שהוקמה על כביש 55 אפשר לראות את עצי החרובים, החרובים הבשילו אך ש' לא קטף בשל הקושי להגיע לחלקת האדמה.  
עוד סיפר ש' שרבים בעזון לא קיבלו לאחרונה היתרים, וכן שבכל לילה חיילים נכנסים לבתים, מוציאים מבוגרים וילדים מהמיטות, חוקרים, מבקשים מספרי טלפון. לאחרונה המצב הורע וההטרדות נעשו יותר תכופות. בעזון חיים 12,000 איש, רבים ללא עבודה. כ- 1500 איש מעזון אינם רשאים להיכנס לישראל.

פרעון

קבענו פגישה עם ס' כדי  לקבל דיווח על מצב ההיתרים (היתרי המעבר לשטחים החקלאיים). נפגשנו בביתו. ביום א' האחרון היתה אמורה להתקיים פגישה בין אנשי המועצה לבין קישור הפלסטיני, אך הפגישה לא התקיימה. לדבריו, ראש המועצה העביר את הטיפול בהיתרים חקלאיים לשני חברי מועצה, והם לא רוצים לדבר עם אף אחד (כולל עם מחסוםwatch) ללא "הוראה" מהמת"ק הפלסטיני. אמר שדיווח על כך לעיתונאית עמירה הס והיא הבטיחה לברר את העניין עם שר פלסטיני שהיא מכירה.

בעוד אנו משוחחים צלצלה אחותו של ס' לדווח לו שהצבא הגיע לביתה. בבית גרה האחות עם שני בנים נשואים ומשפחותיהם. הלכנו איתו לבית וראינו שני  כלי רכב צבאיים ושישה חיילים,  ומפקד בדרגת סרן. הקצין טען שדרך בית אחר, הנמצא בשכנות לבית המשפחה הזה, עוברים פלסטינים (שב"חים) לכביש ומשם לישראל והם דורשים שהמשפחה תעקוב, תשמור שאנשים לא יעברו ותדווח לצבא. אם לא, איים הסרן, ימנעו מהמשפחה להגיע לשדות, וחיילים יבואו בלילה ויוציאו את בני המשפחה מהמיטות. ניסינו להתערב אבל הקצין האסרטיבי השתיק אותנו בכעס. לא מובן למה זה תפקידה של המשפחה, לשמור שלא יסתננו שב"חים לישראל. הם עובדי צה"ל?  זה הרי התפקיד של הצבא, לא?  
"מי אתן," שאל הקצין. הראיתי לו את התג ואמרתי מחסום watch. "הא כן, אתן שמפרסמות מתי אנחנו לא פותחים את השער בזמן. אבל לנו יש תפקידים רבים... אנחנו שומרים עליכן כמו גם על הפלסטינים... יש אירועים שאנחנו אמורים לטפל בהם... אמר בכעס. שמחנו לשמוע שמישהו קורא את הדיווחים שלנו... ונפרדנו לא כחברים.

חזרנו לביתו של ס' והוא סיפר על בעיית ההיתרים בעזון. באופן כללי, זה אותו הסיפור שדיווחה מיקי על דיר אל ר'וסון ב 19.7. הנקודה המרכזית היא שבחודשיים האחרונים (מאז תום השביתה) חלה הרעה ניכרת בתהליך הנפקת היתרים לחקלאים, שאדמותיהם נמצאות במרחב התפר (בין גדר ההפרדה ומערבה לקו הירוק). ההרעה מתבטאת בסירובים לחידוש היתרים לאנשים רבים שקיבלו היתרים בעבר, ובדרישות חדשות לבקרים לעוד ניירות ועוד תעודות שעל המבקש להמציא למת״ק לפני שבקשתו תידון. עיקר הקשיים עוסקים בענייני טאבו, הקפדה על נתינת אישורים רק למי ששמו מופיע בטאבו ולא לבני משפחה אחרים. יש כל מיני בקשות לטאבו חדש (למשל: כי השמות לא ברורים), ותהליך הוצאת טאבו חדש לוקח זמן ועולה הרבה כסף. עוד קשיים חדשים בחודשים האחרונים: לא ניתן עוד להוציא טאבו על ידי עו"ד. לעיתים בטופס כתוב מספר שגוי של המחסום החקלאי (שער) ועל הפלסטיני להגיש בקשה נוספת ולחכות  לקבלת היתר חדש. בשער פרעון (708) לא נותנים לעבור גם עם היתר בלי חמור או טרקטור. רבים אין ידם משגת אפילו לקנות חמור אבל הם רוצים להגיע לאדמות שלהם, לעבד, להשקות, לרסס ולנכש. לזקנים זה ממש בלתי אפשרי.

קיבלנו קצת נתונים ומספרים אבל לא יכולנו לבדוק כי לא היינו במועצה. ביום ראשון האחרון נשלחו 24 בקשות, מהן המת"ק הפלסטיני החזיר מייד 15, כי היה ברור להם שהן לא יתקבלו. 50 בקשות הוגשו ביולי, 15 חזרו עם סיפורי טאבו ורק 4 קיבלו אישור. ננסה לבדוק עם המת"ק הישראלי כמה בעיות של אנשים שאת הפרטים שלהם קיבלנו.

בפרעון 5000 תושבים, ל-80% מהם אותן בעיות. במרחב התפר יש להם 4,000 דונם.

כשאביו של ס' נפטר ירשו הוא, שני אחיו ושתי נשותיו של האב 11 וחצי דונם בלבד. כדי לחלק בין היורשים את החלקה עליהם להזמין מהנדס מודד – הוצאה כספית שאינם יכולים לעמוד בה. 
הגשת בקשה חדשה עולה 100 ₪, אם פונים לעו"ד העלות הנוספת היא 150 ₪.

ב – 1997 קנה ס' חלקה קטנה, חצי דונם. הרישום בטאבו עלה 2500 ₪. הרשות הפלסטינית גובה דינר למ"ר. עם עלויות גבוהות כאלה איך יכולים הפלסטינים, שירשו אדמות, להעביר את רישומם בטאבו? וכשאין רישום בטאבו הריבון לא מאפשר להגיע לאדמות לעבדן. עוד סוג של גזל אדמות.