מופקרה - "הם רוצים שנתייאש ונלך מכאן, אבל אני לא כמו אנשי זנותא, אני נשאר כאן".

הפעם שוב במופקרה.
משפחתג חמאמדה מכותרים מכל עבר במתנחלים חדשים, מלבד מצפה אביגיל ממערב ומעון וחוות מעון ממזרח וסובלים מהם כל הזמן מאיומים, הטרדות והצרת צעדים. בדרך אליהם כששבילי הגישה חסומים ואפשר להגיע רק דרך א-תוואני.
בכביש 317 רואים את כל דרכי הגישה לסמוע חסומות.
כנ"ל הכניסות לוואדי שחש ולאימנזיל.
גם הכניסות ליטא, או חסימות עפר ואבנים או בטונדות עם שערים צהובים.
ניתן לראות את המאבק המתמיד בין תושבי המקום לבין הצבא. כל הזמן פותחים חסימות כדי פשוט להגיע ולחיות ,והרשויות שוב ושוב חוסמות.
פאדל מיואש ומותש. מספר שלפני שבועיים גנב מתנחל רכב לאדם מדיראת והביא אותו לחוות מעון. בעל הרכב קרא למשטרה. הפעם הגיעו ומילאו תפקידם רדפו אחרי הגנב. הגנב ברח והשאיר את הרכב. המשטרה גם תפסה אותו וגם השיבה את הרכב לבעליו.
כנקמה באו 3 מתנחלים על טרקטורון ממעון, רעולי פנים, איתם עוד שניים שלבשו מדי צה"ל והחלו לתקוף את פאדל ואחרים, שלפו אקדח, איימו וצעקו: לך לך!
פאדל הזעיק את המשטרה וכשהגיע השוטר ניסה המתנחל להגיד לשוטר שפאדל תוקף אותו. ענה השוטר: אתה באת אליו, לא הוא אליך וחייב את המתנחלים ללכת משם, וכך היה.
פאדל חזר הפעם בשלום. המשטרה הפעם מלאה את תפקידה.
המתנחל החדש ששמו אביחי ויש איתו עוזרים למיניהם והם כאמור מכתרים את משפחת חמאמדה וכל הזמן עוברים מצד לצד באדמותיו, מקללים בערבית ועושים תנועות מגונות.
"אני לא מדבר איתם. לא מגיב, אבל הם משתפרים בערבית מאד."
אין לו מצלמה. בקשתו למצלמה בינתיים לא נענתה. בצאתנו ממנו ראינו שהותקנו בסביבתו מצלמות לשטח, אבל אישית אין לו.
עוד הוא מספר על תלונה שהגיש נגדו המתנחל אביחי, על איומים וקללות. ואז אמרו לו לבוא למשטרת קריית ארבע ומאז אסור לו לרדת עם כבשיו לשטחי המרעה שלו ולעבד את חלקותיו .גם הוא הפך מנוע ביטחוני. גם בנו מנוע מתחילת המלחמה.
"הם רוצים שנתייאש ונלך מכאן, אבל אני לא כמו אנשי זנותא, אני נשאר כאן".
משפטים אלה חוזרים על עצמם בכל מקום. זנותא נהייתה לסמל של כניעה וויתור. למרות שבית המשפט פסק שהם רשאים לחזור לכפרם, הם לא חזרו כי הפסיקה שהתירה, אסרה עליהם לעבד את אדמותיהם.
"צדק" ישראלי שכזה.
"אינשאללה תיגמר המלחמה," אומר פאדל.
אבל המתנחלים לא רוצים, הם עוד לא גמרו לגרש את כולנו".