אורנית 1474, חבלה
הצטרפה אלינו סופרת אמריקאית שבקשה להכיר את MW, את הגדה ולהצטרף למשמרת.
עברנו בשערי תקווה ובאלקנה ועצרנו ליד הבית של האני. כעבור דקות ספורות הגיע רכב עם חיילים לשאול מה אנו עושות שם, אמרתי שאני מסבירה את נמצב לאורחים. האורחת הבינה בדיוק את המצב האבסורדי והאכזרי שנוצר כתוצאה מכך שמכשול ההפרדה אינו מוצב על הקו הירוק. היא התרעמה מאד על הר הזבל של המתנחלים שהולך ונערם על אדמתם של הפלסטינים והתרשמה מאד מהחומה האימתנית המקיפה את עזון עתמה.
המשכנו לסיור קצר לאריאל, כדי להמחיש את עומק הכיבוש.
12:50 מחסום אורנית (1474) רק גבר אחד מחכה לפתיחת השער, לדבריו רוב חקלאים חוזרים רק לפנות ערב, ומיד מגיע עוד אחד. גם הרכב הלבן עם לוחיות אזרחיות מגיע. השער נפתח ויוצאים ממנו ארבעה צעירים, אחד מהם מראה את האישור שלו שמסתיים עוד כמה ימים ומספר שבמת"ק הפלסטיני לא רוצים לטפל יותר בחידוש ההיתרים, ואינו יודע מה לעשות. הם הביעו הערכה לחיילים הפותחים את המחסום, אך מודאגים מהעתיד.
13:00 אין יותר אנשים בשטח, החיילים נועלים את השער.
13:20 מחסום חבלה (1393) כשאנו מגיעות השער פתוח ומשאית עם השקים הענקיים (שצולמו בפעם הקודמת) חוסמת אותו. אחרי דין ודברים עם החיילים כל הרכבים באזור מפנים לו את הדרך כדי שיוכל לתמרן ולחזור על עקבותיו. נאמר לו שעליו לעבור במחסום אליהו (109) לדבריו של חקלאי שחיכה לתורו.
לאחר שהמשאית עזבה עברו לסירוגין מכוניות רבות לשני הכיוונים, כמו גם הולכי רגל וכמה עגלות רתומות לסוס או לחמור. הבדיקה נעשתה הפעם בסככה החיצונית, בשלב מסוים התפתח ויכוח בין מ"צ לאחד הנהגים, הסתיים ללא בעיות. נשים ונערות, כנראה מערב א רמאדין בדרכן הביתה בהסעה במכוניות פרטיות. גם קשיש נכה קיבל טרמפ, פגשנו אותו שוב ליד הכניסה לכפר, בו ביקרנו לאחר הסברים על מובלעת אלפי מנשה והגדר שהוזזה בעקבות בג"ץ.
בדרך לעזון לביקור קצר אצל ז., ששמח עם מה שהבאנו לו. הוא מרוצה מאד מהטיפול שהוא מקבל ומצליח אפילו לשפץ קצת את ביתו החדש, עברנו בנבי אליאס וראינו את הכביש העוקף ההולך ונסלל, הגוזל את אדמות התושבים ויגזול בעתיד חלק מפרנסתם.