בקעת הירדן: יום שמתחיל בהתעללות, ומסתיים בכיף מים לילדי הבקעה
דוגמה מובהקת של פעילות הצבא לטובת מתנחלים מהמאחז הסמוך חוות עומר בבקעת הירדן – הצגת צו "שטח צבאי סגור
" לרועים פלסטינים מאל עוג'ה.
בדרכנו מירושלים לאל עוג'ה ב-6 בבוקר התקשרו אלינו רועים פלסטינים ובישרו שכבר בשעה מוקדמת זו הוצג להם צו המכריז על שטח המרעה שלהם כ"שטח צבאי סגור". בהגיענו, שתי מכוניות מירושלים, בצומת T בכביש 449 שם אנו ממתינים למכונית נוספת מתל אביב, מגיע אלינו ג'יפ צבאי ומציג לנו את התו.
גיא הירשפלד (תעאיוש) מתווכח עם הקצין בטענה שהצו לא-חוקי. במקרה אחר, בדרום הר חברון, שהגיע לדיון בבג"ץ, כבר נפסק שצווי שטח צבאי סגור כאלה אינם חוקיים אם:
- אינם מספקים סיבה לסגירה
- מונפקים יום אחר יום
- אם חסרות חתימות על הצו או על המפה המצורפת.
לרועים הציגו צו כזה מדי יום במשך השבוע החולף ומעולם לא הושמעה סיבה. העילה היחידה היא שעומר – מן המאחז הלא-חוקי חוות עומר – המטיל אימה על הרועים ומגרש אותם משטחי המרעה שלהם כבר 15 שנה, מנצל את קשרי הידידות שלו בצבא כדי למנוע מהרועים לשוב לשטחיהם, אליהם מתלווים כעת פעילי תעאיוש ומתנדבות מחסוםווטש. כשנשאל הקצין לסיבת הצו, ענה ש"זה לא ענייני, אני רק ממלא פקודות". המפה שהוצגה לנו אינה חתומה, כך שכל שלושת התנאים (המוציאים את צו מחוץ לחוק) מתקיימים. בוודאות נערער על הצווים הללו בבית המשפט. מעבר לכביש, במקום שאין לצאן מה ללחך, הצו אינו בתוקף. אז עוברים לשם. אנו מוחים כשהקצין דורש תעודת זיהוי מאחת הרועים שפשוט עומד במקום ואינו מבצע כל עבירה – ואז הקצין מחליט לזמן משטרה ומאשים את גיא ב"הפרעה לקצין במילוי תפקידו". עלינו להמתין למשטרה, והקצין מונע מאתנו להמשיך להצטרף לרועים. בינתיים רועים נוספים מגיעים מזרחה ואנו שולחים פעילים להתלוות אליהם. כמה מאתנו מצטרפים לעדר בשטח שסמוך למבוא יריחו, מקום שבו הצו אינו תופס, ואחרים מצטרפים לעדרים בשטח שלא ברור אם הוא אסור או לא, בעוד שפעיל נוסף מוביל את העדר המשתרך לאטו מהמרעה ממנו גורש, הביתה בעודו רועה בדרך חזרה.
ג'יפ צבאי נוסף מגיע ושני הג'יפים נשארים בצומת. בהמשך מצטרפת אליהם ניידת משטרה, אבל השוטרים לא ניגשים אלינו אלא מדברים עם קציני הצבא. בסופו של דבר לא מוגשת תלונה נגדנו, אם כי השוטר עומד על כך שנמסור לו את תעודות הזיהוי שלנו ורושם את המספרים, באמרו שזה הליך רשמי, שכן היינו נוכחים ב"אירוע". בתוך כל המהומה, עדרים שונים זכו לכמה שעות מרעה טובות בטרם שבו הביתה כשחום היום הופך בלתי נסבל.
אחרי המרעה אנו פוגשים את ידידינו הפלסטינים בביתם באל עוג'ה, שם מכבדים אותנו בתה ומספרים לנו על "ביקורים ליליים" של הצבא אצלם- שלושה לילות בשבוע החולף. הם מפחידים את הילדים שלא מסוגלים להירדם לאחר מכן. נראה שהמטרה היחידה של ביקורי לילה כאלה היא עצם ההפחדה – נראה בשם המתנחלים...
יום כיף לילדי הבקעה בעין סקוט
לאחר מכן אנו ממשיכים לעין סכות ליום נפלא של כיף בריכה טבעית גדולה עם עשרות ילדים פלסטינים מקהילות רועים שונים בבקעת הירדן, שמאורגן על ידי מחסוםווטש ומתנדבים אחרים, בראשית דפנה בנאי. לא רק הילדים נהנים מהיום הזה – גם כמה פלסטינים בוגרים (גברים ברובם הגדול) מצטרפים אליהםונהנים מטבילה במים המרעננים. רובם מעולם לא היו שם למרות שהמעין – המנוכס בעברית כעין סוכות ואף זכה לשלט דרכים המוביל לאתר טבע – ממקום בשטח השייך לאחד הגברים שחי כעת בטובאס.
חלק חשוב מן הפעילות הזו הוא ניקוי האתר על ידי פעילים המסתובבים בשטח עם שקיות גדולות ואוספים אשפה הזרועה באתר כולו (ראו תמונה למטה). למרות שיש במקום "צפרדע" גדולה לאשפה, היא מלאה עד אפס מקום שכן אינה מרוקנת על ידי הרשויות הישראליות האחראיות למקום.
