סיור במחסומים חקלאיים שנפתחו לאחרונה
יצאנו עם מוסטפא למחסומים החקלאיים בין קלקיליה וטולכרם שנסגרו מיד עם פרוץ המלחמה, לאחר ששמענו שהצבא החליט לפתוח אותם בהדרגה.
הדרך הרגילה הייתה פנוייה מכביש 55 לעזון ומיד יש פנייה ימינה כדי לעבור במנהרה מתחת לכביש ומשם צפונה לכביש המוביל לטולכרם. לאחר כ-10 ד' היו מגיעים לג'יוס ומשם בהמשך לכפר ג'מאל, פלאמיה והכפרים האחרים. אלא שהצבא סגר
את המנהרה והדרך המחברת את קלקיליה, עזון והכפרים שמדרום לכביש 55 עם הכפרים שמצפונו ועם טולכרם התארכה פי חמישה.
נסענו בדרך הארוכה והלא פשוטה, לאורך כביש 55 עד פונדוק, פנינו שמאלה (צפונה) לפני הצומת הראשית ודרך רחובות הכפר הגענו לחג׳ה. המשכנו עד כור ומשם מערבה לסור ודרומה דרך כפר ג׳מאל לכיוון פלאמיה. הדרך הזאת שהייתה תמיד שוממה, הפכה לציר ראשי.
עצרנו אצל סוהיר בכפר ג'מאל, שסיפר שהמצב קשה, למרות שהם יחסית ברי מזל, אין להם התנחלויות בסביבה; הצבא אמנם נכנס לעתים קרובות לכפר, אך אין בעיות. אשתו הצטרפה ואחד הבנים הביא קפה. המדפים בחנות, שהיו עמוסים מכל טוב בעבר, כמעט ריקים. הבן הבכור, אב לשני ילדים, עצור. תפסו אותו עובד בישראל. לאורך הזמן הארוך ששהינו שם, נכנסה רק לקוחה אחת לקנות מגש ביצים, שאלה על הבן, דמעות נקוו בעיני האם, שניגבה אותן בעדינות.
סוהיר היה מאד לא מרוצה שאנו מסתובבות בשטח במכונית עם לוחית ישראלית והתעקש להתלוות אלינו לכל שלושת המחסומים המשרתים את תושבי פלאמיה, כפר ג'מאל וג'יוס להגיע לאדמותיהם החקלאיות שהגדר ניתקה מהישובים. בינתיים רק האמצעי (ג׳יוס צפון 935) נפתח שלוש פעמים ביום, אבל רק מעטים ( 10, לדבריו) מקבלים אישור לעבור שם.
חזרנו על עקבותינו כדי להגיע לשער ג'יוס צפון (935), היחיד שנפתח מזה כשבוע שלוש פעמים ביום, אבל רק לקבוצה קטנה של בעלי קרקע מיוחסים, כנראה כאלה שבבעלותם שטח גדול במיוחד, ושעד פתיחת שער זה הורשו לעבור במחסום צופים.
בדרך עברנו על פני בניין מרשים בתוך מתחם מרהיב: חוות סוסים שהוקמה בשטח שהוחזר אחרי הזזת הגדר מערבה בעקבות בג"צ, על ידי תושב כפר קאסם. החזרנו את סוהיר לכפר ג'מאל וחזרנו בדרך הארוכה לכביש 55.
אחרי שעצרנו לבדיקה (פתיחת דלתות ושאלה לשלומנו) במחסום אליהו, נאלצנו לנסוע למעלה מ-10 ק"מ כדי להגיע למחסום חבלה, כי שתי הכיכרות שאפשרו פניית פרסה כדי להיכנס למשתלות שמדרום לכביש – בוטלו. הגענו למחסום חבלה זמן קצר אחרי פתיחתו בשעה 13:00. לא היו כלי רכב או אנשים שחיכו בצד שלנו. החיילים היו עסוקים בהכנות, בצד של חבלה עמדו כמה אנשים וכלי רכב, בעיקר משאית גדולה עם עצים. גם כאן שמנו לב לגדר שהוגבהה.
החיילים החמושים מאד לא אפשרו לנו לצלם, ולאחר בירורים ארוכים בטלפון, כי התעקשתי שמותר לנו להיות שם ולצלם, הודיעו שבכלל אסור לנו גם להיות שם, ואם יראו אותנו שוב, יזמינו משטרה. וגם לא יטפלו במעבר הפלסטינים עד שנסתלק. כך גם איים חייל אחר על מוסטפא שהתרחק מהר מהמקום.
אולי צריך להשיג שוב איזה מסמך שמאשר את זכותנו לעמוד במחסומים.