ברטעה-ריחן, טורה-שקד
15:00 מחסום טורה-שקדהתנועה הייתה יחסית ערנית - מכוניות יוצאות אל הגדה וחוזרות משם. אין עיכובים או אירועים מיוחדים.
הלכלוך חוגג, גם בזה אין שום דבר יוצא דופן.
אל המחסום מגיעה קלנועית, עוצרת על ידינו. הנוסעים איש ואישה, חביבים, מברכים וממשיחים בשיחה. הגבר נושם בעזרת בלון חמצן, האישה נאה חייכנית. בעל ואישה, נשואים כבר 8 שנים. אבל יש בעיה "קטנה"- הבעל מאום אל פאחם, נכה ממתין להשתלת ראות, בלי אישור מעבר לגדה (האם יש הסבר לכך??!) והיא מטורה ללא תושבות (הבקשה הוגשה מזמן - האם גם לזה יש הסבר?). בכפר טורה יש חתונה ורק האישה עוברת עם המתנות אל השמחה המשפחתית. הבעל מתעכב ממתין לשיחת טלפון מאשתו שהכל עבר בסדר. הכל בסדר??? למי ?
איש אחר נכנס עם מכוניתו לכיוון ביתו מדהר אל מלכ. היישוב הקטן עדיין בלי חשמל כי עדיין אין מימון למבצע הזה (לדבריו כחצי מיליון שקל - אותו המספר שקיבלנו בפעם אחרת מתושב אחר שפגשנו במחסום). המסקנה שלו יותר נוקבת -"כולם גנבים וגונבים אותנו". איך שלא יהיה עדיין ללא חשמל.
בדרכנו אל מחסום ברטעה לקחנו אישה לבית הכתום על שולי הדרך. התסכול שלנו היה גדול מאוד - האישה רצתה לשוחח אך דיברה רק ערבית ואנחנו לא יודעות ערבית. מצר ומבייש וזו לא הפעם הראשונה.
15:30מחסום ברטעה-ריחן
בשעה זו חוזרים מהעבודה. אנשים ממהרים, מברכים, משוחחים ביניהם, מחייכים ומי פחות. אלה חייהם של הפלסטינים כבר שלושה דורות. הצעירים שביניהם לא יודעים משהו אחר.
חוזרים הרבה צעירים, גם תופרות ומעט מבוגרים. לרובם אישור עבודה בישראל (בעיר הנבנית חריש, כמובן !) ולפיכך אינם זקוקים לבדיקת ניירת. התור לבדיקת הניירת של מי שעבדו ברחב התפר אינו ארוך. החניות מלאות, גם לצידי הכביש הראשי, בין העצים, כמה שניתן לראות. לשאלתנו בקשר למעבר בבוקר אמרו שהיה בסדר, אבל אלה שעברו בשעה 5 המתינו כשעה עד הכניסה לטרמינל. אחרי השעה 6 ההמתנה התקצרה "רק" לחצי שעה. מה לעשות אם בכל זאת צריך להגיע לעבודה מוקדם ובזמן?!?
צמאות רצינו לשתות מהקולר שעבר לכניסה לשרוול. המים לא היו במצב cool בכלל. פרט קטן מאוד.