חוזרים לזנותא בהוראת בית המשפט
מחסום מיתר שקט כרגיל, החניה כמעט ריקה, כרגיל, מאז תחילת המלחמה.
אין כניסת עובדים לישראל, אין עבודה, והלחץ והמצוקה גוברים.
נסענו לכיוון סוסיא וליד הכפר הנטוש זנותא ראינו עשרות אנשים, עדרים ומכוניות עושים דרכם לכפר! מראה מרגש עד דמעות. נכנסו כמובן גם אנחנו לכפר ופגשנו את פארס ואחרים, שלאחר שגורשו משם התפזרו בכל מיני מקומות.
ההתרגשות היתה עצומה..
המקום הרוס לגמרי, המתנחלים הרסו עם דחפור את בית הספר, עקרו עצים, שמו מחסומים.
בית המשפט אישר להם לחזור לכפר כבר די מזמן, אבל הם פחדו לחזור בגלל המתנחלים, שמתעללים בכל דרך אפשרית. הפעם, בתיאום עם הרשויות הם הורשו לחזור, כשבצומת יש רכבי צבא. הגיעה הרבה תקשורת וישנה גם נוכחות מגינה של מתנדבים מחו"ל, שנמצאים 24/7 עם מצלמות. כמו כן יש ליווי שלעורכי דין מהארגונים השונים.
הגברים עם העדרים מתכוונים להישאר במקום, לסדר ולארגן ( לא יכולים לבנות חדש, כי יהרסו להם) בתקווה שהמשפחות יוכלו להצטרף בהמשך.
קשה לדעת איך האירוע הזה יתפתח והאם קהילות נוספות שגורשו, יחליטו גם לחזור, למרות הסיכונים.
נקווה שכך יהיה.
זה היה, לשם שינוי, יום עם רסיסי אור ותקווה..
משם המשכנו ונסענו לסוסיא לאחמד ואם סארה, שגרים הכי קרוב להתנחלות. המתנחלים באים יום ולילה ומציקים, עוקרים עצי זית, עושים בלגאן.
המתנחל שם טוב, שגר בסוסיא הקדומה, בא למרעה וגרש את אחמד והכבשים. לפני מספר שבועות המתנחלים זרקו בלילה בקבוק מולוטוב לביתו. למזלם הוא לא נדלק, אבל מאז הם ושתי הבנות ישנים בחוץ בעגלה. כך הוא יכול לשמוע, כשמתקרבים אנשים והכלבים נובחים. גרים אצלו עכשיו גם שני מתנדבים, שאמורים להרתיע את המתנחלים. נקווה שזה יעזור.
אצלם, לעומת זאת זה היה עוד יום הישרדות .