למה נפל ליבנו במת"ק עציון
היה יום הכי עמוס מזה זמן רב. הגענו מוקדם ויצאנו מאוחר.
הדבר הראשון שראינו היה הצפת הביוב, שעוזרת מאוד ב"גינה" מסביב למדרגות.
רוב הפניות היו בעיקר בקשר למנועי כניסה לישראל - מנועי משטרה או מנועי שב"כ. מקרה אופייני: אדם שנכלא לחמש שנים בגיל 15 בגין גניבה. מאז הוא נקי, אך עכשיו בגיל 38 עם חמישה ילדים הוא עדיין מנוע.
בצילום תוכלו לראות את ה"משרד" שלנו. איננו יודעות מהיכן הגיעו הכורסאות, והגשם שירד לאחרונה לא גרם להם להיות נוחות יותר, אבל כשמזג האוויר טוב ונעים כמו אתמול, בניגוד לבעיות איתן אנו מתמודדות, היה נוח לשבת עליהן. רוב האנשים שפנו אלינו הופנו לסילביה ולצוות שלה המסייע בהסרות מניעה. אנחנו נאלצות להסביר שוב ושוב לאנשים שלא יבלבלו את סילביה (שפועלת כמובן ללא כל תשלום) עם עורכת דין יקרה בעלת אותו השם.
בחלק ניכר מזמננו עסקנו עם אדם שנתפס בישראל באופן לא חוקי (שב"ח). בין הערבית הבסיסית שלנו והעברית הבסיסית שלו, הבנו שהוא הגיע לביתר עילית, שם נעצר וישב ארבעה ימים בכלא. הבעיה היום קשורה למכוניתו. כשנעצר נתנו לו קבלה עליה ועכשיו כשהשתחרר הוא רוצה לקבלה בחזרה. אבל הוא שכח את הקבלה במכונית עצמה. בתרגום עזרה חברתי שושנה לונדון ספיר, ששוחחה עם האיש בטלפון בערבית, כפי שעשתה כמה פעמים בעבר. הוא נשלח ממקום למקום, מהכלא למת"ק וחוזר חלילה, כמו פינג פונג.
בסופו של דבר הוא חזר ועלה לבית הסוהר אבל לא הצליח להסביר את מצבו. אז נסענו איתו לשם וליבנו נפל. בכניסה היו שני חיילים, לאחד היה מראה של נוער הגבעות. ציפינו לקבלת פנים גסה. אבל איזו הפתעה נעימה ציפתה לנו ואיך דבר כזה יכול להפוך יום נורא על פיו. שני החיילים היו מאד קשובים ומייד התחילו להתקשר. 'נער הגבעות' יצא אלינו וברוב התנצלות אמר שאנו צריכים לעבור חזרה לשטחי החניה והבטיח שלא ישכח אותנו. הוא אמר ששמו נועם ואני אמרתי שכשמו כן הוא, ושלומית אף גילתה לו איך חששנו כשראינו אותו וכמה שמחנו לפגוש חייל כמוהו.
מאוחר יותר הוא בא לומר שהאיש יצטרך לחכות שעה וחצי בגלל הפסקת הצהריים. שהוא צריך לשבת ולחכות. הפלסטיני ירד מהמכונית ו.... משהו שלא ראינו מעולם או לפחות לא מאז ימיו של נדב הזכור לטוב - נועם לחץ את ידו והבטיח שיודיע לו מה קורה. שאלנו איך הם יתקשרו כי לאיש שלנו אין עברית אבל נועם אמר שיש לו קצת ערבית
והוא יסתדר.
אז יצאנו. שלומית לקחה את מס' הטלפון של הפלסטיני ושוב ביקשנו את עזרתה של שושנה והיא דיברה איתו. אני שמחה לבשר שהאיש קיבל את מכוניתו בחזרה.