בקעת הירדן: מי גונב ממי מים ואדמה, חירות ופרנסה?

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נורית פופר, דפנה בנאי (מדווחת), רחל, ציונה ושושי (אורחות) שמצלמות סרט קצר במסגרת הטלוויזיה הקהילתית.
23/05/2017
|
בוקר

 

עדר הפרות בעין סקות - צילמה שושי יצחקי.jpg
עין א סקות, מיםinfo-icon לשתייה  (ראה למטה) צילום נורית פופר 23.5.2017

 

8.40 - מחסום זעתרה / צומת תפוח אין חיילים. כדרכם הם עומדים בטרמפיאדות מסביב לצומת  ועוצרים מכוניות פלסטיניות. זהו מחסום לכל דבר אך מתעתע, כי לא מבחינים בו.

9.00 - מחסום גיתית מעלה אפרים, לא מאויש. החיילים במגדל השמירה הסמוך.

מחסום חמרה לא מאויש, גם כשחזרנו בשעה 17.30

עין א סַקוּת – הפלסטינים שאדמותיהם הופקעו אחרי מלחמת 1967 לצורך הקמת שטח מפורז (והוחזרו באמצעות בג"צ לפני שנה) עדיין לא יכולים לנצל את אדמתם. בסתיו זרעו המתנחלים את השדות הללו והפלסטינים נאלצו לחכות עד לקציר. אבל עכשיו המתנחלים רועים שם את הבקר שלהם כל יום. עד לפני שבוע, מתנחלי המאחז הבלתי מורשה, התיישבו באדמת הפלסטינים ומנעו מהם גישה לפנינה הנמצאת על אדמתם. זהו מעיין מים זכים ולו שלושה חלקים: הקטן, מימיו צלולים וזכים וטובים לשתייה לבני אדם; הבינוני טוב לשחייה, כעין שמורה ליהודים ולפלסטינים (האחרונים לא מעזים להגיע); והגדול, מתאים להשקות את הבקר והצאן. במקום שהמים הפכו להיות מצרך כה נדיר ערכו של המעיין הזה לא יסולא בפז.

הודענו לרועים שנגיע והם ישבו על הגבעה שמעל למעיין וחיכו לנו, בטרם יאפשרו לפרות לרדת אל המים. איזו שמחה! בעת שהיינו שם עברו שלושה מתנחלים ממחולה בטנדרים שלהם, ישר דרך עדר הבקר הפלסטיני ואחד מהם, גלעד, פרץ בדהרה שסיכנה את חיי הפרות. הרועים מספרים שהמתנחלים מגיעים תמיד כשהם מביאים את העדר למעיין. לדבריהם אם אנחנו (מחסום ווטש) לא שם - הם מגרשים אותם וקוראים לצבא שיבוא לעזור להם לגרש את בעלי האדמה מעל אדמתם!!

ברדלה – ביקרנו שוב בשדות, שם יד זדונית חתכה את צינורות המים המובילים לשדות – התירס קמל, המלפפונים כבר אינם והעצים מתייבשים לאיטם... הלכנו לראות את המשאבה הפלסטינית המשותקת בגלל שחברת המים מקורות בנתה משאבות ענק בצמוד אליה, המגיעות ליותר מ-300 מטר עומק, בעוד שלפלסטינים אסור לשאוב בעומק של יותר מ-70 מטר.

נפגשנו במועצה עם נציגי המועצה שסיפרו לנו את סיפור המים:

בשנת 1972 הקציבה חברת מקורות לתושבי ברדלה (כ-300 איש ב-1967) 240 קוב בשעה לחקלאות, ויתרת המים -3000 קוב לשעה, הלכה להתנחלות היחידה שהוקמה שם – משואה. בינתיים הוקמו עוד עשרות התנחלויות חדשות, שהשתלטו על אלפי דונמים של אדמה פוריה ושתלו בה תמרים, ענבים וגידולים אחרים. עכשיו הם צורכים עוד אלפי קוב מים. מקורות החלה לקצץ בכמות המים שהקציבה לברדלה וב-10 השנים האחרונות ירדה הכמות ל-100 קוב, ולאחרונה אף פחות (לדברי הפלסטינים ל-23 קוב לשעה)! כן, יש להניח שתושבי ברדלה הנואשים התחברו לצינור של מקורות ו"גנבו" מן המים שנגנבו מהם. בה בעת הם פנו שוב ושוב למקורות ולמנהל האזרחי, ללא תוצאות. ובינתיים, לא יום ולא יומיים כל ההתנחלויות שוחות באלפי קוב מים שהיו שייכים לפלסטינים ולהם נותרו פחות מ-100 קוב. מייד קמה צעקה גדולה של הגנבים המתנחלים. אוי אוי אוי – גונבים לנו מים. להם! מי גנב ממי את האדמה והפרנסה, מי חתך למי צינורות מים, מי גזל ממי את החירות והכבוד, ומי מעסיק עכשיו פלסטינים בתנאי עבדות בשדותיו המוריקים והמניבים על חשבון המים של ברדלה?

ביקור בסמרה שנמצאת מתחת לשמורת אום זוקא ולבסיס פלס. בעבר רעו הפלסטינים את עדרי הצאן שלהם בשמורה וסביבותיה (וקיבלו קנסות גבוהים כשנתפסו בתוך השמורה העלובה). מאז הוקם המאחז הבלתי מורשה מעל לראשיהם ולאחר כמה התפרצויות אלימות מצד המתנחלים כלפי הרועים הפלסטינים כולל גניבת חמורים, הרועים הפלסטינים רועים ליד הבית כל עוד יש עשב יבש שם. מה יעשו בקיץ, כשאין לצאן מה ללחך, מה יעשו ?

 

ארוחת צהריים אצל מאהיוב 23.5.17.jpg
מאהיוב המקסים ואישתו הכינו לנו ארוחת מלכים והילדות , שבתחילה התביישו החלו לשחק איתנו.