מת"ק עציון: תענוג לעזור לאנשים הגונים

במשמרת היום שמענו את הסיפורים העצובים השגרתיים של אלה שמונעים את כניסתם לישראל, כולל כאלה שנכנסו לישראל באופן לא חוקי (שב"חים) בגיל צעיר לפני שנים רבות ועדיין מנועים.

עצוב גם הייאוש שלהם. אנחנו נותנים להם את כל הפרטים של סילביה והצוות העוסק במניעות ורבים חוזרים אלינו ושואלים אם נוכל  בכל זאת לעשות משהו כדי לעזור להם עכשיו. ייתכן שאנו לא מסבירות כמו שצריך או שהם מאמינים שאנחנו יכולות לפתור את הבעיות שלהם מכוח היותנו ישראליות.

מגרש המכוניות המוחרמות (מבעליהן הפלסטינים) עובר ניקיון. האם כדי לתת לצבא ולמשטרה מניע לעודד עוד החרמות?

אדם אחד הגיע למגרש ומצא שלטרקטור המוחרם שלו כבר אין מנוע. הוא אמר שיעשה ממנו אנדרטה, מה עוד אפשר לעשות עם טרקטור כזה. נאמר לנו שזה לא מקרה בודד, וכי יש תחושה ברורה שחלקי רכבים נגנבים בידי עובדי ההמגרש. אין לנו עדות לכך. לפעמים הפלסטינים מוותרים ולא תובעים שיחזירו להם את המכוניות כי הקנס גבוה משווי ערכן.

כרגע זו כוורת הומה של פעילות ושלומית יושבת ומתבוננת.

בנו של אדם אחד עבר תאונה בה היה מעורב מתנחל והשוטר נתן לו טופס למילוי הנסיבות והנזק, דבר שהוא עצמו (השוטר) כמובן היה צריך לעשות. האיש הודה ללא היסוס כי הם גרמו לנזק ואמר כי הם רוצים לתקן את הרכב כפיצוי. שלומית התקשרה לנהג הרכב, שעזר מאוד, ובעזרתו מילאה את הטופס (עשתה את עבודת השוטר). אולי השוטר לא יודע לכתוב ואולי הוא הפנים את הלקח שכל אירוע עם פלסטינים עלול להיות מסובך מאוד ומה הוא צריך את זה. שלומית אמרה לאב לעלות לתחנת המשטרה בראש הכביש ומאוחר יותר, כשנסענו החוצה, ראינו אותם והם אמרו שהכל בסדר. תענוג לעזור לשני אנשים הגונים.

בשעה 11.45 חיכו באולם שישה אנשים. התקשרנו והתקשרנו ובסופו של דבר מישהו מבפנים הגיע לחלון, אבל הכניס למשרדים רק שני גברים שחיכו לשב"כ, למרות שהתקשרתי ושאלתי למה הם לא מכניסים את השאר?
שימו לב שהחיילים יוצאים להפסקת אוכל משעה 12:00 עד 13:00, זה אומר שכולם נאלצו לחכות עוד שעה לפחות, או יותר. לא חיכינו לראות. אולי 15 הדקות החשובות כל כך לפלסטינים  נחוצות לחיילים כדי להתארגן לקראת ארוחת הצהריים המוצדקת שלהם, עם שיער מסורק, פנים שטופות, אוזניים ממורקות ושאר ירקות.

שני ברנשים (יהודים) הגיעו כדי למצוא כוח עבודה זול (פלסטינים) ולא ידעו איפה לחפש אותם. איכשהו נהניתי לא לעזור להם. כששאלו אותי לאן ללכת עניתי שאין לי מושג. ההנאות הקטנות של החיים.