בקעת הירדן: כל חטאי הכיבוש פעם אחר פעם

יצאנו לסיור קצר בבקעת הירדן, בחאלת' מכחול ובעין אל חילווה, הבאנו חבילות בגדים. כך שמענו על מקרים קשים, שהפכו להיות שגרה בבקעה, וזה יותר גרוע מאשר לו היו יוצאי דופן.

רועה מעין אל חילווה נעצר ע"י הצבא למספר שעות. האשמה – הוא רעה את עדרו סמוך להתנחלות שדמות מחולה. אומנם ירדו גשמים אך המצב לא שונה בהרבה מסוף הקיץ, העשב החדש נמוך מדי ואינו מספיק. כל מקום שנשאר בו קצת עשב הוא יקר המציאות. ואיפה יש? ליד הגדרות של ההתנחלויות, לשם הרועים לא מגיעים עם הצאן מפחד מפני המתנחלים. אז הרועה הזה, ח', תפס אומץ וסיכן עצמו, כי אין ברירה, אין עשב במקום אחר. ואכן. וזאת כבר שיגרה, הרבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי) מזמין את הצבא, באים חיילים ולוקחים אותו, בדרך כלל אזוק ומכוסה עיניים, לכמה שעות עונש במחנה הצבאי הסמוך. אחר כך משחררים אותו, וכל פעם (שוב - גם זה עונש) יותר ויותר רחוק מביתו. 

"השגרה" הזו נמשכת כחודשיים. יותר מ-15 פעמים עם אותו רועה.  ממש משחק עם כללים ידועים מראש. אלא שיחסי הכוחות מאוד לא הוגנים: מצד אחד, מישהו שנאבק על פרנסה דלה למשפחתו; ומהצד השני, מנגנון שבע שמנסה לדחוק אותו ומשפחתו כדי שישברו ויעזבו את המקום ואת הפרנסה  היחידה שיש להם.

בזמן האחרון מעצר רועים למשך כמה שעות ע"י חיילים, בדרך כלל עם אזיקים וכיסוי עיניים (לשם מה, מלבד ההשפלה וההפחדה?) הפך להיות שגרה. התואנות שונות: מרעה בשטח אש, בשמורת טבע, קרוב לגדר ההתנחלות (כמה קרוב? מי מחליט? מי קבע?)

ועוד דבר שהפך להיות שגרה : אתמול מישהו ממשטרת ישראל מחוז ש"י (יהודה ושומרון) החרים טלפון נייד לפעיל תעיוש גיא הירשפלד. בחודשים האחרונים הוא נרדף באופן אישי ע"י המשטרה והצבא. גיא ושאר פעילי תעיוש וגם לוחמים לשלום, מלווים רועים למרעה, כדי לסייע להם מול התוקפנות של המתנחלים, והצבא הבא לעזרתם. זה מאבק של הישרדות הרועים, המתפרנסים בקושי רב מגידול צאן ובקר.