בקעת הירדן אל פאריסייה: המתנחלים לא פוסקים לגנוב מים ושטחי מרעה מקהילת הרועים המבוהלת

אל פאריסייה ליל שבת ה-24.5 עבר בשקט בפאריסיה וללא כל אירועים  

אל פאריסייה שבת בבוקר 25.5  יום מלא מהמורות ומניעת מרעה מהרועים הפלסטינים
כשהגענו לאל פאריסייה התגלו לעינינו  דגלי ישראל מתנוססים בראש הגבעה  ש"נטעו" המתנחלים באדמת פאריסייה, בערב יום העצמאות, במרחק 20 מטר מהבתים.  המתנדבים קראו באותו יום לצבא ולמשטרה, והתלוננו באוזניהם על פלישה לשטח של פארייסיה. תשובת הצבא: אין מה לעשות, אלה אדמות מדינה. התנהל דיון בווטסאפ כיצד לנהוג, האם לעקור אותם? הפלסטינים בפאריסיה  החליטו לא להתייחס לעניין, אף שהדגלים תקועים ממש בביתם, כי בהבינם את מצב הכוחות  ברור להם שכל ניסיון לעקור אותם רק יחמיר את מצבם ויביא למעצרים, ועלול להוות עילה לסילוקם. במדינת היהודים לא עוקרים סמלי המדינה גם אם שמו אותם כדי לנקר את העיניים של המקומיים ולהזכיר להם רגע רגע ושעה שעה מי הם אדוני הארץ הזאת.

ובאותו זמן (06.30) , באזור בקעות במרחק 20 דקות נסיעה דרומה לפאריסיה, יעל ודוד בן זוגה יצאו לרעות עם נ'. הוא והעדר עברו מצד מערב של כביש אלון (578) לרעות בצד המזרחי. השדה המדובר שייך בטאבו לפלסטיני, נ' חכר וזרע בו חיטה ושעורה שהבשילו, והכבשים ליחכו שם בתיאבון רב.
בשעה 7.35 הגיעו שלושה חיילים בפיקוד יובל, ציוו על  נ' לחצות בחזרה את הכביש לצד מערב. יובל  לא היה מוכן לומר מי נתן את הפקודה, ומה דרגתו. לא היו בידיו ניירות או אישור בכתב כדי לתקף את הפקודה בפועל. המלווים ציינו בפניו שזה שדה פלסטיני רשום כחוק, נ' עצמו זרע בו וההוראה שלהם אינה חוקית ללא הצגת אישורים בכתב על חוקיות טענתם. החייל שב לשוחח בטלפון עם מי שנתן את הפקודה, וזה התעלם מהדרישה להציג ניירות וחזר על הפקודה לחזור הביתה. שיחה נוספת עם המת"ק הישראלי ביריחו, שאישר שמותר לנ' לרעות שם, לא הועילה.

נ' החזיר  את העדר למערב הכביש בשעה 8.20 והמשיך לרעות שם, והחליט לבטל את המרעה אחה"צ. כבר הבין שנריה במאחז ממול ימשיך לצוות על הצבא לגרש אותו.

07.30  אני (מיקי) וסימונה התלווינו למרעה עם א'. הוא ירד עם העדר אחרי שחצה את הכביש מפאריסיה וירד אל מקווה נחל בצד המזרחי. חמש דקות אחרי שהעדר כבר התחיל לגמוע בנחת את המים , הגיע  דניאל הרבש"צ של רותם  ודרש מא' לעלות למעלה אל שדה התבואה שהוא חוכר בטאבו.  אחמד ציית כדי לא לריב, אך בכך לא הסתיימו הדברים. 20 דקות אחר כך הופיע דניאל  בטנדר והודיע לא' שאינו יכול לרעות גם בשדה התבואה, אף שכולם ידעו שזה שטח פלסטיני חוקי וכי רק שבועיים קודם סוכם עם הצבא והרבש"צ , שמותר לו לרעות שם.

אבל כל פקודה ניתנת לשינוי. הרבש"צ ניסה והצליח להביא את הצבא את יובל וחייליו. אחרי דין ודברים, אחרי שהבהרנו שוב ושוב שהרחקת א' חסרת תוקף חוקי, הרבש"צ פשוט אמר לא' להסתלק בהוראת הצבא.
הרועה ניסה להתווכח, וגם אנו, אך דבר לא עזר. הצבא כפוף בפועל למתנחלים, והם רוצים להרחיק את הפלסטינים למרחק רב מההתנחלות ומוצא פיהם הוא שקובע.

הרועה החליט לא להסתבך ופנה צפונה, למקום בו כמעט כבר לא נראה עשב. כנראה חשש שיעוכב למספר שעות ושבסופו של דבר לא יצליח לרעות איפה שהוא רוצה.

בפאריסיה, ציבי ורות עשו פעילות יצירתית עם הילדים שנהנו מאוד ושיתפו פעולה.

בינתיים הגיעו מתנדבים מחיפה עם תרומת מזון ממתנדבת בטבעון עבור המשפחות בפאריסיה.

אח"כ נסעו לחירבת אדיר.  א'-ע' סיפר על התהליך שעברו מאז 1967. בימי הירדנים הם השקו את אלפי הדונמים מבארות המים אך עם הכיבוש של 67 חברת מקורות הצליחו לשכנע אותם שהמים יגיעו יותר בקלות בעזרת משאבה שלהם ומאז הם תלויים בחברה זו באספקת מי השקייה. את המשאבות והצינורות  להעברת המים לשדות הם רוכשים בעצמם ממקורות ומשלמים פי חמש עבור מכל יישוב בישראל או התנחלות בגדה. המתנחלים משדמות מחולה שחומדים את אדמתם מתנכלים להם. גונבים להם את השנאים, מחבלים בצינורות ומגרשים את העדרים.

הם  מאוימים כל הזמן ואין להם כל אפשרות להשגיח על שטח גדול כל כך .

גם את מי המעיינות בבריכות אגירה ניכסו המתנחלים לעצמם בשנתיים האחרונות. הם בנו שם פינות חמד בהם מתרחצים ושוחים יהודים בלבד מכל רחבי הגדה. תוך כדי הם גם גונבים אבטיחים ומילונים להנאתם והצבא אינו מתערב.

בשעה 16.30 קיבלנו קריאה מעין חילווה, פ' הודיע שמתנחלים בביתם . נסענו במהירות ומסתבר שהמתנחלים נכנסו למאהל בו שהו רק הנשי,ם אך כבר עזבו . הפעם הייתה זאת הפחדה בלבד ....התראה שיבינו ויעזבו

 חזרנו לפאריסיה. אנשי חיפה יצאו ללוות את א' בפאריסיה, שהפעם כבר רעה בצד הצפון מזרחי של רותם ואף לא ניסה באותו יום להיכנס לשטח .

ב17.00 הסתים יום המרעה על מהמורותיו ומשמרת הלילה הגיעה להחליף את המלווים .