מה קורה למי שמתקן מדרכה בשטחC?
החיים עכשו יותר קשים , המת"ק עונה לחלק מהצרכים גם ללא משרד הקשור והתאום הפלסטיני.
צומת תפוח (בדרך לחווארה) פתוחה, כך גם הכניסה לשכם מכביש 60.
במרכז צומת תפוח מין שילוט קבע – פיסול, " I LOVE SHOMRON" עם לב.
נסענו למתק הנמצא קרוב לצומת הכניסה לשכם בפניה מהכביש לאלון מורה.
בצומת שילוט "יהודים וערבים רוצים לחזור הביתה בשלום"
בקיצור הסיפוח כבר כאן.
בכניסה למת"ק מעט אנשים מסתובבים בחוץ, יש קיוסק שמוכר קפה ומים ודברי מתיקה. חם.
בשיחתנו עם האנשים הדגישו שהכלכלה על הפנים, לכולם אין כסף. צ'קים לא מכוסים וכך סוחרים שקונים סחורה אין להם ממה לשלם עבורה.
לבעיות רפואיות, אם יש תעוד מספיק ניתן לקבל רשיון לצאת לישראל.
פגשנו בעל באגר (מחפרון) שהוחרם לפני שלשה שבועות ועמד בחצר של המינהל האזרחי
(ראינו אותו). הכלי הוחרם כי בעליו עבד איתו באזור C , לא בבנייה אלא בתיקון מדרכה. ללא כל אזהרה קודמת, הצבא הגיע והחרים את הכלי. עכשו דורשים 20,000 ש"ח לשחרור המחפרון (גירסה משוכללת של קנס? ) וכל יום נוסף שהוא נשאר ב"מחסן" המנהל האזרחי עולה מחיר השחרור. מאין יהיה לאדם בימים אלו סכום כזה לשחרור הכלי? וכך אין לו עבודה והסיכוי למציאת סכום שכזה על ידי הלוואות מכולם קטן. לעומת זאת מדינת ישראל מתעשרת, לבריאות!!!!
אחרים סיפרו שאין כסף ומה שיש, מוציאים קודם כל על אוכל ואחר כך על בריאות ולא נשאר להוצאות נוספות. שוב סיפרו שכל מי שעובד בישראל משלם לקבלן כלשהו 2800 שח בחודש על מנת שתהיה לו אפשרות לקבל אישור לעבודה בישראל. השכר הנמוך מצטמק עוד יותר.
סיפרו גם שיש אפשרות להיכנס לישראל אם משחדים אנשים. טוענים שיש חיילים שנותנים רישיונות כניסה כנגד שוחד. אבל אף אחד לא יהיה מוכן להעיד על כך.
קורונה לא מטרידה כאן, יש רק מקרה אחד בשכם אך לא בסביבה, רוב האנשים ללא מסכות, גם בחווארה הכפר.
במה שהיה המחסום של בית פוריכ הכל שקט, הרבה מכוניות נכנסות ויש פילבוקס שכנראה מאוכלס.