בקעת הירדן: במעלה ההר מתקדמת הגדר החדשה שנבנית כדי להצר את המרחב הפלסטיני
יום ללא צבא, מלבד חיילים לבושי בגדי ספורט שרצים לאורך הכביש שבין הבסיסים הצבאיים. מכפיר לחמדת
מזג אויר נפלא, צבעים שאין כמותם. צאן שלא מפסיק לאכול. מהבוקר עד הערב. באחו ובשוקת. לא ברור לי למה הם אוכלים כל כך הרבה. ומתנהגים כמו עדר. הייתי רועה יחידה, הם הובילו אותי במעלה ההר ושמאלה ולאחר מכן החליטו בבת אחת לפנות ימינה ואני כמו עדר פניתי ימינה. נתתי חופש לרועים שינוחו יום אחד בחיים שלהם ממרעה. הכבשים, האמת, היו מסתדרות בלעדי אבל האויר והיופי קראו לי להיות איתם. לקראת הסוף הצטרפו הילדים אלי והובילו את העדר הביתה. כמה אפשר לאכול. ועוד עשבים. שיתנו קצת פסטה או צ'יפס. משהו.
בבוקר היה שעור בריכוז ויצירה. התלמידה הכי צייתנית הריהי לפניכם מוכשרת וחכמה. ועושה הכל. למעני ויתרה לרגע על עמל יומה הבלתי נגמר והתענגה על הפזל והצבעים והדומינו והצחוקים. שהתינוק יחכה עם החלב...
במעלה ההר מתקדמת הגדר החדשה שנבנית כדי להצר את המרחב הפלסטיני. נציג הצלב האדום מגיע לשמוע ולרשום. מעבר לזה לא נעשה כלום. לא מהצד הפלסטיני ולא מהצד הישראלי. ככה זה דונם ועוד דונם.
טנדר לא מוכר יורד מהכביש ועוצר אצל י. מבקש לקנות גדי. לא מוכר אומר לו בעל הגדי. מחכה שיגדל. וזה אחרי שנהלו שיחת חולין. המתנחל מכיר את ההוא ואת ההוא. כן הוא אבא שלי... כאילו אנחנו בשכונה. רק שהאחד גר למטה ואפשר לבנות גדר על האדמה ולהטיס רחפן ולהבריח את העדר והשני מלמעלה מרשה לעצמו לבוא לקנות. גדי.