חדידיה בקעת הירדן: נוכחות מגינה וביקור ידידים בעת ארורה זו

נסענו ברכב שטח 4X4 ועגלה רתומה ועליה רהיטים מגן ילדים שנסגר בתל אביב.
הבאנו למשפחה גדולה (3 אחים והרבה ילדים) בחדידיה שלושה שולחנות והרבה כסאות לכל הילדים, רובם בגיל גן או יסודי והשמחה היתה רבה. 
בהמשך הייתי בח'לת מכחול.
בטלפון הודיעו שהתחיל הכיבוש והיה משהו מבלבל בידיעה. שאלתי מתי הוא הפסיק.
לאורך הדרכים בגדה ובבקעה לא נרשמו שינויים בתנועת כלי הרכב. הכל נראה רגיל. כמעט ואין תנועה בכבישים לאורך הבקעה. עכשיו עסקו במשך חודשים בשיפוץ הכביש. בשמים צפו ענני כבשים ונוצות, הכל היה רגיל.
אבל  כוווולם כבר ידעו שלא כדאי להיות היום בטולכרם או במחנה הפליטים פארעה. זה נשמע כמו החדשות מעזה. השר מבטיח לנו שלא יפגעו באזרחים תמימים, רק יבקשו מהם להתפנות מבתיהם למקומות מוגנים.

בח'לת מכחול ובסמרה שקט לגמרי. רק טלפונים מגיעים ממקומות בהם מבקשים עזרה. כמו קהילה כעאבנית, שלידה יושב עשהאל המתנחל ועכשיו תורו להפעיל את הרוע. פרות מלוות במתנחלים חדרו לאזור המגורים והמרעה שלהם. מייד הוקפצו מלווי רועים (ישראליים) למקום. המתנחלים והפרות נעלמו.

חייבת לציין שהמלווים נעשים גורם שאי אפשר בלעדיו בבקעה בימים כאלה. הם מתגייסים בכל רגע להציל מצבים. יש צוותים שמגיעים לשהות לילה במאהלים, ויש צוותים של בוקר וצהרים. התכתבות בלתי פוסקת על כל דבר שזז. צעירים וחדשים בכיבוש, ומלאי עזוז. ויחד עם זאת גם מצליחים להסתכסך בינם לבין עצמם על הכל כמעט. כמו כל ארגון...טוב אבל זה לא לענייננו. פשוט לא נתקבלתי בכיבוש עצמו. רק בגלגוליו.

קבוצות מתנחלים בגדלים שונים מגיעות להציק לפלסטינים ולהטריד ולרדוף ולהרוס. אין ספק שהתוקפנות שלהם עכשיו בשיא, שגובר אולי בגלל שהם חוששים שימיהם קצרים. ואולי כי הם באופוריה, מרגישים שהם שולטים ואין עליהם שום איום. ועוד סיבות ידועות. אלי אלי שיגמר כבר לעולם...

במקומות אחרים, בעיקר תיאסיר וחמרה המחסומים בזמן האחרון משבשים את החיים מאד מאד. אנשים תקועים שעות. בדרך מהבקעה לגדה וחזרה.