סובב ירושלים: הפלסטינים נוסעים שעות ארוכות לעבודה ובחזרה – בכל ירושלים וסביבתה
ישראל סיפחה את מזרח ירושלים לשטחה, באופן בלתי חוקי. מאז הסיפוח היא מתייחסת לתושביה הפלסטינים כאל מהגרים בלתי רצויים – על אף שהיא זו שנכנסה לשטחם – והיא מיישמת בה מדיניות שיטתית שנועדה להרחיקם מבתיהם ומעירם. הפלסטינים בירושלים הם בעלי מעמד "תושב קבע" בישראל – מעמד שניתן לאזרחים זרים המבקשים לגור בישראל. ואולם שלא כמו מהגרים שבחרו מרצונם לחיות בישראל ויש להם מדינה אחרת לשוב אליה, תושבי מזרח ירושלים אינם כאלה – אין להם בית אחר, מולדת אחרת או מעמד במקום אחר בעולם והם מעולם לא בחרו לגור במדינת ישראל; ישראל היא זו שכבשה את השטח שבו הם גרים וסיפחה אותם לשטחה שלה.
שיח' סעד: המחסום מוצב על גדר ההפרדה בכניסה לשיח' סעד השוכנת על גבעה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. מעבר פלסטינים אסור, למעט תושבי שכונת-האם ג'בל אל מוכבר או תושבי א-שיח' סעד המחזיקים בהיתרים. שתי הקבוצות מורשות לעבור ברגל בלבד. תושבי מזרח ירושלים שאינם גרים בשכונת ג'בל מוכבר מורשים גם הם לעבור במחסום בדרכם לשיח' סעד אך לא בדרך חזרה, שבה הם נדרשים לעבור דרך מחסום א-זייתון או א-זעיים.
* למרגלות המחסום פגשנו ילדים, מקטנים ועד תיכוניסטים המחכים להסעה שתובילם לבית הספר. שלוש סטודנטיות פלסטיניות היו בדרכן לשיח' סאעד, כדי להגיע לאוניברסיטת אל קודס מעבר לחומה. כדי לחזור הן צריכות לנסוע איכשהו עד מחסום בצפון ירושלים ולחזור לביתן בג'בל מוכאבר. אב אחד שליווה ילדונת חמודה סיפר כי היום המעבר היה קל אך לא תמיד זה המצב – לא נדהמנו – אנו שומעות את זה שנים.
ראס אל עמוד/ התנחלות מעלה הזיתים: התנחלות יהודית קיצונית בראס אל עמוד סמוך לדרך יריחו וצופה על הר הבית ועל העיר העתיקה וממוקמת סמוך לדרך יריחו הישנה. אדמות השכונה נרכשו על ידי איל ההון היהודי-אמריקאי ארווין מוסקוביץ’ שגם רכש את מה שהיה תחנת המשטרה של מחוז ירושלים, אשר עברה למיקום מבודד בבניין גדול ומפואר בשטח E1.
*כמה נשים צדיקות, עם "מגדלי" כיסוי-הראש האופנתיים לאחרונה וילדים אחדים חיכו להסעה ללימודים ועבודה. הכול בחינם "על חשבון הברון".
בראס אל עמוד ירדנו למפלס שמתחת לדרך יריחו הישנה אל אתר קידוח השייך לעבודות מנהרת שיח' ענבר לבעלי תעודות כחולות בלבד. המנהרה אמורה לעבור מתחת לא-טור ואבו דיס. לא ברור לנו ותוביל לסילוואן (הכותל ?). (ראו תרשים של שלום עכשיו)
המשכנו לאבו דיס, ועלינו מן המקום בו חוסמת חומת ההפרדה את כביש יריחו, לעבר מלון קליף העומד בחורבנו, על גגו עמדת מג"ב והוא מוקף משלושה כיוונים בחומת ההפרדה. רצינו להציץ על ההתנחלות קדמת ציון שעומדת להתפתח להתנחלות משמעותית.
המשכנו ל"פשפש" הזכור לדיראון, שהיווה את תחילת בניית מכשול ההפרדה באבו דיס. עכשיו יש שם מחסום סגור, והילדים שמעבר לחומה אינם הולכים יותר לגן הנזירות שחצר המשחקים שלו חסום בחומת ההפרדה. התקדמנו בין בתי השכונה, שבהם המרפסת היא בפלסטין וחדר השינה בישראל.
* פגשנו אב צעיר עם בתו התינוקת שסיפר כי הוא שוכר את הבית ומרוצה מהשקט היחסי בשכונה המכובדת. נכון שחלון המטבח חסום בחומת ההפרדה והצבא שוכן בקצה השכונה ומבקר לעתים, אך לא מפריע במיוחד. הוא מקוה לעזוב – הרמז היה לעזוב ולא לחזור.
משם למחסום הזיתים השוכן בדד על גבעה תלולה. הוא היווה מחסום כניסה מרכזי לירושלים להולכי רגל המגיעים מאזור עזרייה ודרומה, אך מאז אוקטובר 2023 הוא פתוח רק משבע בבוקר עד תשע בבוקר, ורק לבעלי תעודות כחולות או בעלי היתרים מיוחדים לירושלים. ליוצאים לכיוון עזרייה והגדה הוא פתוח כל היום, אך העובדים בירושלים חייבים להחתים כרטיס מגנטי
בחזרתם, כדי לוודא שאינם נשארים ללון בישראל.
התנועה דלילה וצילמנו את האוטובוס האחרון שעזב את המחסום בשעה 9. סטודנטיות סיפרו שהן עוברות יום יום לאוניברסיטת אל-קודס, אבל בסוף הלימודים, אפשר לחזור רק ממחסומים בצפון ירושלים.
צילמנו מראש הגבעה את הדחפורים העובדים על הכניסה למנהרת שיח' ענבר, חלק מכביש הטבעת הצפוני של ירושלים. היא תחבר את כביש 1 ליציאה מהר הזיתים.
השלט מזכיר בלשון מכובסת "פורטל צפוני של הדרך האמריקאית", ומדגיש את היציאה החדשה שתהיה לשכונת א-טור לטובת התושבים. נזכיר שוב: לבעלי תעודות כחולות בלבד: ישראלים ותושבי קבע של ירושלים.
מכאן נסענו לפגישה עם נפוז דאדואה בביתה בפאתי אפרת, המאוים בהריסה מיידית.
עברנו בדרכנו את מחסום המנהרות המוצב על כביש 60 מערבית לכניסה לבית ג'אלא. מאויש ע"י מג"ב וחברת אבטחה פרטית. המעבר לפלסטינים אסור פרט לתושבי מזרח ירושלים. התפעלנו מעבודות ההרחבה הנמרצות בצדו המערבי של כביש 60. כאן הדחפורים עובדים ללא הפסק כדי לאפשר למתנחלים להגיע מהר לירושלים. במחסום כלי הרכב נשאש, המהווה שער כניסה יחיד לבית לחם מדרום הייתה צפיפות גדולה.
* נפוז התאלמנה לפני כחודשיים, יש לה 5 בנות, הגדולה בת 16 ו-2 בנים צעירים, הקטן בן 8. המצב הכלכלי של המשפחה גרוע, ועכשיו אולי גם אונר"א לא יורשו לעזור. שמחנו לשמוע שכל הילדים בבית ספר, ובדרך ראינו ששתי עמדות החיילים במורד הכביש ריקות היום, כך שאולי הילדים יכלו לקצר את הדרך הארוכה לבית הספר באל חאדר. נפוז כמובן מודאגת, כל יום יכולים להופיע הדחפורים. אנחנו מנסות לגייס תמיכה בינלאומית וגם פנימית, אך נתקלות במיקוד הדחוף יותר במתרחש בעזה.
לקלנדיה הגענו בדרך הביתה, בשעה 14:30 בערך. עד למלחמה היה פתוח 24 שעות ביממה למעבר פלסטינים תושבי מזרח ירושלים ותושבי הגדה המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל, נסגר לחלוטין בפני פלסטינים ב-7 באוקטובר ונפתח למעבר תושבי מזרח ירושלים בלבד ב-23.10.23, רק בימים ראשון עד חמישי ובין השעות 5:00 - 17:00. החל ב-7.2.24 הותר גם מעבר פלסטינים תושבי שאר הגדה המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל באותן שעות. בימי שישי המחסום עודנו סגור.
* חצינו מעטרות לצד הפלסטיני של המחסום. פקקי התנועה היו בלתי אפשריים. ניסינו לחזור לחיזמה דרך מחסום ג'בע, אך פקק גדול השתרך לשם. כל התנועה בתוך הפקקים מלווה ברוכלות נואשת של ילדים ומבוגרים, כשהסחורה מונחת על הבטונדות המפרידות בין הנתיבים העמוסים. מורגש שהמצב הכלכלי קשה מנשוא. ובכל זאת, אין צפצופים ואלימות דרכים. ככה נוסעים שעות ארוכות לעבודה ובחזרה – בכל ירושלים וסביבתה.
