מחסום ברטעה 05.55  היום טוב

כבר בירידה לחנייה הפלסטינית, לפי קצב יציאת הפועלים אל ההיסעים לעבודה, הבנו שהיום אין צפיפות במעבר כמו שהיתה בזמן האחרון. ואכן מוכר הסיגריות בפתח הסככה אישר: היום טוב והוסיף: כבר כמה ימים.
הגל הראשון של העוברים כאן מגיע בשלוש וחצי עם שחר בתקווה לנס והמחסום ייפתח בארבע. אלה הפועלים שעובדים רחוק בישראל (למשל ברמְלֶה כשעתיים נסיעה). אבל הנס לא קורה ובשעת הפתיחה בארבע וחצי הדוחק כבר רב, התור לא זז ויש עצבנות מפני איחור לעבודה. הגל השני והשלישי מגיעים כעבור שעה בערך, כאשר המעבר כבר יותר פתוח. שוב ושוב מבקשים מאיתנו שיפתחו בארבע.

תושב עאנין מבוגר ישב על קוביית בטון לצד הכניסה לסככת המעבר. הוא העיד על עצמו כקבלן בניין בפרדס חנה, העובדים שלו כבר עברו לשם אז לא כל כך בוער לו. הוא עובר מכאן עם תעודת זהות שמעידה על גילו (57), שמקנֶה לו זכות לעבור. בינתיים סירבו להעבירו. ייתכן שעכשיו המעבר חל רק על בעלי אישורי עבודה והוא בעדיפות שנייה. ינסה שוב בעוד זמן מה.

ממרחק ראינו במורד הגבעה עליה מתנוסס הכפר זבדה וכמה מגרשי החנייה, רכב טויוטה עם צ’קלאקה מהבהבת בכחול. הרכב חוסם את הכניסה לחניון. אנשים אמרו שאדם אחד נפגע שם בתאונה ומאז הנהגים מתבקשים להגיע לחניון הזה רק מסביב ודרך זבדה. אחד ממגרשי זבדה מסנוור בריקנותו (מצוקת החנייה באזור גדולה מאוד), מגרש אחר מלא רק בחלקו וממול מעבֶר לכביש עוד מגרש ריק.
תושבי זבדה כועסים על כך שהנהגים נשלחים להיכנס לחניונים דרך סמטה צרה בכפר. הם גורמים למהומות בבוקר ואחה”צ. הם צופרים בשעות בוקר מוקדמות, מסַכּנים הולכי רגל ובעיקר ילדים אחה”צ, מפריעים מאוד לתנועה המקומית.
הם הפגינו מול המועצה אך ללא הועיל.

התעלומה בעניין חניוני זבדה הנסגרים ונפתחים לקהל – עדיין לא מתבהרת לנו. רצות לא מעט שמועות והאמת אולי מסתתרת ביניהן…

אחד מפקחי החניון הצמוד למחסום בא וסוגר בחבל את המעבר אל מגרשי החנייה הרבים, המרוחקים דרומה מהמחסום, כי “הכל כבר סתום.”

בדרך למחסום עאנין פגשנו ידיד צעיר אך ותיק, שעבר שלשום חוויה טראומטית. יומיים קודם, בעשר בלילה, הסיע במכוניתו נוסעים לרמאללה. בצאתו מהעיר עמדו עשרות מתנחלים על הכביש וזרקו אבנים על המכוניות העוברות. ברכבו נשברו כל החלונות. האבן שפגעה בצד הנהג שברה את החלון ופגעה בכתפו. אללה יוסטור. אילו פגעה בראשו אולי לא היינו פוגשות אותו עוד.

המליציות האלימות של המתנחבלים פועלות ללא הפרעה והרחק מהתקשורת.

מחסום חקלאי עאנין 06.50 סבאח אל ח’יר, סבאח אל נור, סבאח אל וַּארְד (פרחים), סבאח אל קישטה (חמאה), סבאח אל פוּל

קריר ונעים, עננים מכסים על זריחה רכה, ומתחת להם הכיעור הכיבושי במלואו, לכלוך ואשפה מכל עבר. במשך כחצי שעה עברו מהכפר אל מרחב התפר כ-100 איש ואולי יותר. רובם צעירים ולא מוכרים לנו, שהזדרזו אל הצומת בהמשך הכביש המשובש, אל ההסעות ומחפשי שכירי יום שמחכים להם שם. העוברים הוותיקים בירכו אותנו בבוקר טוב ובמאור פנים, ואנחנו הפתענו את העוברים הצעירים (שלא משתגעים עלינו, ממש כמו החיילים…) בכל נוסחי הבוקר טוב שאנו מכירות.
חיכינו עד אחרון העוברים בתקווה לפגוש את מ’, מכר ותיק מעאנין, המתאבל על בנו קצין במשטרה הפלסטינית, שנהרג לפני שבוע בהיתקלות עם סוחרי סמים (כך סופר לנו) ליד ג’נין, לבסוף הוא לא הגיע.

שלושה משומרי הגדר (נחלאים הפעם), החיילים המוצבים שם 24/7,  ניגשו אלינו בעצלתיים. מי אתן, מה אתן. כמה צעירים פלסטינים בני גילם הרהיבו עוז (אולי על שום נוכחותנו..) להתקרב אליהם ולהתבדח איתם, אבל ללא הצלחה.

עונת המסיק לקראת סיום.

מחסום טורה 07:20  אבסורד קבוע
המחסום שמתאפיין לרוב בתנועה מועטה, הבוקר היה עוד יותר שומם. במרכזו ניצב רמזור חרוץ שמפקח בירוק ובאדום על שום רכבים ואפס הולכי רגל… אבסורד.