לובאן א-שרקייה: המצוקה הכלכלית גוברת מאז תחילת המלחמה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
תאיר א', קרין ל' (דיווח וצילום)
31/07/2024
|
בוקר

במשמרות קודמות תיעדנו את המצוקה הכלכלית הגוברת מאז תחילת המלחמה בכל רחבי הגדה בעיקר בגלל הגבלת חופש התנועה. למשל, בסינג'יל הצבא סגרinfo-icon שטח חקלאי של 10,000! דונם המפרנס 250 משפחות, החלקות מעובדות ואסור לגשת אליהם; ובנוסף, תושביה העובדים בערים אחרות בגדה, אינם יכולים להגיע לעבודתם בצורה מסודרת כי היציאה מהעיירה נחסמת על ידי הצבא לעיתים קרובות באופן שרירותי, והם מפוטרים ומאבדים את פרנסתם.

דיווחנו ש כמו בעזון עתמה, החקלאים בכפרים שבמערב הגדה הקרובים למכשול ההפרדה גם איבדו את פרנסתם. הם אינם יכולים להגיע לאדמותיהם במרחב התפר, השערים החקלאיים סגורים וההיתרים שהיו תקפים לשנה או שנתיים בוטלו.

הפעם ביקרנו בלובאן א-שרקייה, שם המשפחות מגיעות לסף עוני, כי 1200 מ-3000 תושביה שעבדו עד אוקטובר בישראל אינם עובדים, ההיתרים בוטלו והמעבר לישראל נאסר.

התכנית שלנו אמנם הייתה לנסוע לחווארה ולביתא, שם קבענו מראש, כדי לשמוע על המצב הקשה עקב פגיעות מתנחלים וצבא. בגלל העיתוי הגרוע, ההתנקשות בחיי הנייה בלילה הקודם, ביקשו ממוסטפא לא לבוא, מחשש למהומות. החלטנו לנסוע לכפר יאסוף, שם היינו מספר פעמים בעבר, גם בעירייה. נסענו לאורך כביש 5, ולכבוד תאיר, שזו הייתה המשמרת הראשונה שלה, קיבלנו הסברים של מוסטפא, מדריך מומחה בשטח, לאורך כל הדרך. החל מהפער בין ראש העין מדרום לכביש וכפר קאסם מצפון, בגלל חוקי המדינה, באפשרויות הפיתוח של אזורי תעשייה ופארקים למחקר והייטק . כפר קאסם פשוט לא מקבלת היתרים למטרה זו, ואינה יכולה לשנות את הסטאטוס של אדמותיה החקלאיות כפי שאופשר לראש העין. קצת אחרי חציית הקו הירוק עוברים במחסום שומרון, וממשיכים בכביש 5 החדש רחב הידיים שנסלל כך שכבר אי אפשר לרדת ממנו אל הכפרים מסחה, בידיא, סרטא או א-זאוויה שמשני צדיו. מוסטפא מדגיש שאזורי התעשייה הגדולים של אריאל וברקן משתרעים קילומטרים רבים לפני אריאל, על כל הגבעות מצפון ומדרום לכביש. הוא מראה גם את מגרש החניה הענק למכוניות הפלסטינים העובדים בתעשיות אלה, אך אינם מורשים להגיע אליהם ברכב. המגרש נראה מלא, אז יש להניח שלפחות עובדים אלה עוד מצליחים להתפרנס. ממשיכים מזרחה בכביש 505 כשמדרום, על הגבעות, לאורך קילומטרים, בנייניה של אריאל, עוברים את הכפר מרדא, על הגבעות בסיסי צבא התנחלויות ומאחזים שהולכים ומתרחבים.

בצומת זעתרה (תפוח) פונים בכביש 5051 המוביל להתנחלות תפוח וליאסוף, ומוצאים אותו חסום כמה עשרות מטרים אחרי הכניסה לתפוח.  עוד חסימה של העיירה יאסוף המקשה על תושביה להגיע בדרך הקצרה לצומת ולכביש 60, עורק התחבורה הראשי של הגדה.

ויתרנו על ביקור ביאסוף כי הדרך הארוכה מאד לכניסה הדרומית עוברת בשטח שאסור לנו לנסוע בו הסביר מוסטפא והמשכנו בכביש 6 ללובאן א-שארקייה. בכניסה לכפר, על הכביש בין כביש 60, הזרוע הצהובה המוכרת, המאפשרת לצבא לנתק את הכפר באופן שרירותי.

"הגעתם ביום הגרוע ביותר בעשרת החודשים הגרועים בחיי!" קיבלה את פנינו באנגלית טובה, אמנה, בעלת חנות הממתקים הקטנה ומטופחת בכניסה לכפר (פרטים על הכפר בדוח של משמרת מלפני כשנה). אמנה מספרת על המצב הקשה: מזה עשרה חודשים שאין פרנסה לרוב תושבי הכפר, כי 1200 הפועלים (מתוך כ-3000 תושבים) שנהגו לעבוד בישראל אינם יכולים להגיע אליה יותר. לאחרונה מצאו דווקא כמה נשים עבודה בקטיף עגבניות בהתנחלויות הקרובות (רחלים, מעלה לבונה  ועלי, שקיימו בעבר גם יחסי איבה). התחילו חמש, מספרם עלה כבר ל-15, ומקווים שהמספר עוד יגדל, כי צריך לחיות. היא יושבת שעות ארוכות בחנות, לאנשים אין כסף למותרות, וגם בקושי למצרכים בסיסיים. במשך כל השהות שלנו נכנס ילד אחד וקנה ממתק בשקל. הרווח של 300 שקל בסוף החודש מספיק בקושי לכיסוי הוצאות. הצטרפה אלינו בתה הנחמדה בת ה-8, יודעת כמה מילים באנגלית. מתברר הסבתא, אם אמה, אמריקאית מארה"ב, הגיעה לביקור כדי להיות עם אמה של אמנה, החולה בסרטן. אין באפשרות אף אחד מבני המשפחה ללוות את האם, שיש לה אזרחות אמריקאית, לטיפולים בירושלים.

גם התלמידים סבלו במשך כל שנת הלימודים. בתי הספר העל יסודיים נמצאים מעבר לזרוע הצהובה בכיוון כביש 60, ולעתים קרובות, ולפעמים לאורך ימים רבים, סגרinfo-icon הצבא את הזרוע ואסר על היציאה מהכפר.

בעיה קשה נוספת היא המחסור במים, הם מקבלים מיםinfo-icon רק מ"מקורות" והמכסה אינה מספיקה, לפעמים אין מים כמה ימים רצופים. לאורך הדרך לכביש 6 יש שטח חקלאי נרחב, מסודר חלקות, חלקות, ולא צומח בהן דבר, בגלל המחסור במים. תושבי הכפר החקלאים נאלצו למצוא פרנסה אחרת. עצובים חזרנו הביתה.