דיווח מצוות הסיוע של מחסוםווטש להסרת מניעות כניסה לישראל

3 שנות סגר – לפלסטינים אין פרנסה ואין טיפול רפואי הולם
כתבו: גוני צור וסילביה פיטרמן מצוות הסיוע להסרת מניעות של מחסוםווטש

במשך שנים סייענו לאלפי פלסטינים לקבל אישורי עבודה, מסחר וטיפול רפואי בישראל באמצעות הגשת בקשות מסודרות להסרת המניעה
הביטחונית לפי הנהלים שהיו נהוגים. במקרים רבים התברר שהמניעה לא הייתה מוצדקת והיא הוסרה. בנוסף סייענו לפונים אלינו להגיש בקשות לרישיונות מעבר למרות המניעה המשטרתית, שנענו בחלקן.

מאז  8.10.23 הוטל סגר כולל על היישוב הפלסטיני בגדה ובעלי אישורי כניסה לישראל לא הורשו עוד לעבור לעבודתם, למעט למקומות מוחרגים (מוסדות רפואיים, תעשיית מזון, אזורי תעשייה מסוימים ועוד כמה). בהתנחלויות העבודה נמשכה כרגיל ובהדרגה ניתנו היתרים חדשים לעובדים שם.

בד בבד, הודיעו הרשויות שלא ניתן לבקש להסיר מניעה. אנשים רבים נעצרו ובני משפחתם פנו אלינו בעזרה לאיתורם. הפנינו את המבקשים למוקד להגנת הפרט העוסק באיתור עצורים.

בסוף דצמבר 2024 התחלנו להגיש בקשות להסרת המניעה הביטחונית. כל בקשה הוגשה לעבודה במקום מוחרג מהסגר – בישראל או בהתנחלויות, בהדגשת העובדה שאין סיבה שלא לטפל בבקשות למקומות שממילא מעסיקים עובדים פלסטינים. הזהרנו את האנשים לא לשלם על מכתבי מעסיק כי לא היה ברור אם הבקשות יטופלו. הבקשות הראשונות שהוגשו הועברו לטיפול ותוך שעות התקבלה במאה אחוז מהמקרים תשובת סירוב.

לדוגמה, לאחר שאחות בית חולים הגישה עתירה לבית משפט, כולל תיעוד הדרך שבה מטופלות הבקשות, הפסיקו כלל לטפל בבקשות. בחודשים האחרונים אנשים פונים בעצמם בבקשות להסרת המניעה בדרך מקוונת – והבקשות לא מטופלות.

רוב מוחלט של האוכלוסייה הפלסטינית נמצא במצוקה נוראה עד חרפת רעב ממש. זו בעיה חמורה ונוראה הן מוסרית הן ביטחונית.

מתחילת המלחמה אנו מתמקדות בעיקר בהגשת בקשות מעבר לחולים הזקוקים לטיפול רפואי בבתי חולים בישראל ולמלווים אותם. נציין שחלק ניכר של הפניות הוא לטיפול בבתי החולים הפלסטינים במזרח ירושלים, שדרוש היתר כדי לקבל טיפול בהם. לבתי חולים אלה אין תחליף בגדה המערבית.

בתחילה, חלק קטן מהפניות נענו אבל גם אם לא קיבלנו תשובות – ההיתר הונפק, הרבה פעמים באיחור או באישור חלקי לטיפולים, ובכך נגרם נזק קטלני לחולים.

אבל מאז סוף 2024  המדיניות הוחמרה מאד. במרוצת 2025 הפניות לא נענו כלל, על אף פניותינו לכל הנוגעים בדבר במינהל האזרחי ואף למתאם הפעולות בשטחים.

שני סיפורים, מתוך רבים, להמחשת ההתנהלות האכזרית של הבירוקרטיה כלפי הפלסטינים בגדה הזקוקים לטיפול רפואי:

• גבר צעיר חולה סרטן קשה, נשוי, פנה לקבל היתר מעבר להקרנות בבי”ח אוגוסטה ויקטוריה (במזרח ירושלים). מדובר בטיפול מציל-חיים שלא קיים בגדה המערבית, אך כל הפניות שלו ושלנו נענו בשלילה. הזמן חלף והמשפחה עתרה לבית המשפט (בעזרת הארגון סיוע משפטי לפלסטינים). השופט הורה לנפק אישור מיידי והחולה אכן הגיע לבית החולים, אך.. מאוחר מדי. הוא מת כעבור יום.
• אדם מבוגר חולה סרטן, זומן לטיפולים חיוניים בבי”ח רמב”ם בחיפה. הוא קיבל אישור עבורו ועבור מלווה אחת – אשתו. אך היא זקנה וחולה ונבצר ממנה ללוותו. פנו בניו (האחד מהם רופא) בבקשה לאישור ואיש מהם לא קיבל אישור. האדם מת מחוסר טיפול.

בחודשים האחרונים חלה החמרה ניכרת לגבי הענישה על כניסה לישראל ללא אישור. חודשי מאסר רבים וקנס של 10,000 שקל, שאפשר לפדות אותו על ידי תקופת מאסר נוספת.
אין כרגע כל דרך לטפל במניעות משטרה אלא רק במקרה של תיקים פתוחים.

♥    הייתה זו גם שנה עצובה מאד לנו באופן אישי. איבדנו 3 חברות צוות יקרות ומסורות שהלכו לעולמן השנה – אלקה ביתן, עדנה פ ונטע עפרוני זיכרן לברכה. שלושתן מהקבוצה הירושלמית הוותיקה של מחסוםווטש.