CourtWatch – תצפיות על פעילות בתי המשפט הצבאיים – 2013
ארגון מחסוםWATCH מתמקד בהגבלות תנועה שהצבא הישראלי מטיל על האוכלוסייה הפלסטינית. במהלך מעקבנו אחרי מחסומים, נודע לנו על שיטה נוספת בה משתמשת הצבא שמגבילה לחלוטין את חופש התנועה של הפלסטינים: מעצר ומאסר. התחלנו לעקוב אחרי בתי המשפט הצבאיים ב-2006 בניסיון לגלות מה קורה אחרי המעצר.
החוק הבינלאומי מתיר לצבא הכיבוש להקים בתי משפט צבאיים ובתי כלא באזורים תחת כיבוש צבאי כדי לשפוט את האוכלוסייה האזרחית, בתנאי שבתי המשפט יהיו ממוקמים ופועלים בשטחים הכבושים. אך בישראל, חלק מבתי המשפט ומתקני המעצר נמצאים בתוך תחום ישראל. לכן, בני משפחות של האסירים
ועורכי דין המתגוררים בשטחים הכבושים זקוקים להיתרי כניסה מיוחדים, שלעיתים אינם ניתנים, כדי להיכנס לתחום ישראל. רבות מההופעות בבית המשפט מתקיימות בהעדר בני משפחה של העצירים והנאשמים, ובכך נשמעת פגיעות בזכויותיהם האזרחיות ובזכות הציבור לדעת.
ישנם שני מערכות משפט שונות בישראל: אחת עבור הישראלים, והשנייה עבור הפלסטינים בשטחים הכבושים. החוק הקיים בשטחים הכבושים מתיר לעצור פלסטיני למשך 96 שעות (ארבעה ימים) לפני שמביאים אותו בפני שופט [“הליך משפטי”]. פלסטיני שנעצר על ידי המשטרה – גם אם הוא גר בשטחים – חייב להיות מובא בפני שופט בתוך 24 שעות (יום אחד). שופט יכול להאריך את המעצר של פלסטיני משטחים הכבושים ב-60 יום או (בהיתר נוסף) ב-90 ימים לפני שיוגש כתב אישום לבית המשפט. במקרה של עציר ישראלי, הארכת המעצר מוגבלת ל-30 יום לפני הגשת כתב אישום.
פלסטינים קטינים לעיתים נלקחים מבתיהם באמצע הלילה, ולאחר מכן נחקרים במשך שעות רבות בלילה על ידי חוקרי עימות שאינם תמיד מוסמכים לטפל בקטינים. קטינים פלסטינים אינם מלווים בהוריהם, עורך דין או עובדים סוציאליים; לעיתים הם כלואים עם מבוגרים בתאי מעצר. קטינים ישראלים נחקרים במהלך היום על ידי חוקרי עימות מוסמכים, בנוכחות הוריהם, עורך דין או עובדים סוציאליים. הם מוחזקים יחד עם קטינים אחרים, בנפרד ממעצרי מבוגרים.
רוב המערכת המשפטית הצבאית מבוססת על הפללה; מעטים מהם נתפסים בזמן מעשה. ראיות מוצקות הן נדירות. רוב המעצרים מתבצעים על פי חקירות בהן העצירים מלשינים על שכנים, חברים, מכרים ועמיתים. שיטות החקירה (הפחתת שינה, איומים, בידוד והפחדה) מביאות את העצירים לאולם בית המשפט לאחר שהודו בעבירות. כשהם מצוידים בשמות שנלקחו מהחקירות, החיילים פולשים לכפרים בלילה, מגרשים גברים וילדים מהמיטות ומעצר אותם. הפלסטינים קראו לרשימת השמות של הצבא “רשימת המכולת”.
זכותו של העציר לדעת את האישומים נגדו ולהבין את שפת המסמך של החקירה לפני שנדרש לחתום על הצהרה. המסמך נכתב בעברית, שפה שרוב העצירים אינם דוברים. החקירות נעשות בערבית מדוברת, אך החוקרים רושמים את ההליך בעברית; המסמך הזה מועבר מאוחר יותר לעציר לחתימה. כך, העציר חותם על מסמך שנכתב בשפה שהוא לא דובר ולא קורא.
העציר זכאי לייעוץ משפטי, אך שירות הביטחון הכללי יכול למנוע מהעציר להיפגש עם עורך דין מסיבות ביטחוניות. החוק מתיר מניעה של ייעוץ משפטי עד 30 ימים, ושופט יכול להאריך את המניעה ל-90 ימים. 60% מהעצירים נמנע מהם לראות עורך דין במהלך התקופה המלחיצה ביותר של המעצר: כאשר הם נחקרים. גם כאשר יש להם עורך דין, הוא/היא אסור לראות את תיק הלקוח במהלך התקופה הזו, משום שהתיק, על פי החוקרים, מכיל חומר סודי.
עסקת טיעון היא הדרך המהירה להביא לסיום ההליך המשפטי. הליך משפטי שכולל את עדות והבאת ראיות יכול להיות הליך ארוך והתוצאה שלו אינה תמיד ניתנת לחיזוי. על פי החוק, כאשר הנאשם הוא אדם מבוגר והאישומים כוללים הפרות ביטחוניות, המעצר עד לסיום ההליך המשפטי יכול להימשך עד שנתיים.
עסקת טיעון מותנית בהודאת אשמה. התובע מציע לנאשם עונש מקל בתמורה להודאה אחד או יותר מהאישומים. פרטי העסקה – הודאה ועונש – בדרך כלל נקבעים במהלך משא ומתן בין התובע הצבאי ועורך הדין המגן. אם שני הצדדים מסכימים על תנאי עסקת הטיעון, השופט מאשר את העסקה, שהיא בדרך כלל תואמת להצעת התובע.
חשוב למערכת המשפט הצבאית ליצור את הרושם כי המעצרים הרבים שהצבא מבצע הם מוצדקים ומבוססים על פשעים והפרות אמיתיות. ב-2010, 9542 תיקים עברו דרך בתי המשפט הצבאיים. רק 82 מהם היו דיוני ראיות עם עדים מעידים; רק 25 (כלומר, 0.26% מכלל התיקים) הסתיימו בזיכוי מלא של הנאשם. ככל שגובר אחוז ההודאות, כך נראית אמינות והאמינות של הליכים בבית המשפט. עם זאת, בין אם יש עסקת טיעון או הליך ראיות ארוך, רוב העצירים נשארים במעצר עד לסיום ההליך, כלומר, עד שהפסק דין יינתן. הליך זה עצמו מהווה ענישה לפני פסק הדין. עקרון “חף מפשע אלא אם כן הוכח אחרת” איננו תופס בבתי המשפט הצבאיים, מכיוון שהמעצר עד סוף ההליך הוא בעצם ענישה לפני פסק דין.
אחת מההאשמות הנפוצות בבתי המשפט הצבאיים היא “חברות ופעילות בארגון בלתי חוקי”. חמאס והחזית העממית אסורים, ולכן הם בלתי חוקיים. אך לא רק מפלגות פוליטיות נפגעות מקטגוריה זו; גם ארגוני סטודנטים, ניהול בתי יתומים, ארגוני צדקה, קבוצות לימוד אסלאמיות, מחנות קיץ – כל סוכנות או עמותה שיש לה או עשויה להיות לה קשר עם חמאס. מגוון רחב של פעילויות חברתיות ותרבותיות נחשבות לפעילות טרור אסורה, ולכן מומרות לבלתי חוקיות.
העונש שמטילים בתי המשפט הצבאיים כולל שלושה מרכיבים: זמן ריצה (מאסר חודשים או שנים), פיקוח (גם הוא נמשך חודשים ושנים) וקנס כספי (מה שלא קיים במערכת הישראלית). עונש רביעי, שלא צוין בגזרי הדין של השופטים, נמצא בתחום אחריותה של המשטרה ומבוצע על פי קריטריונים שנקבעו על ידי המפכ”ל: איסור כניסה לישראל לא ניתן לפלסטינים שהורשעו, גם לאחר שחרורם, במיוחד כל עוד ישנה עונש שהוקפא בתוקף. פלסטינים מהשטחים הכבושים שהורשעו וריצו עונש מאסר חשופים במיוחד, שכן לאחר שחרורם אין להם סיכוי לקבל היתר עבודה או כל היתר אחר שכולל כניסה לישראל. איסור זה לעיתים נמשך יותר מהתקופה של העונש או פיקוח.
מספר הרב של הפלסטינים מהשטחים הכבושים אשר נעצרו, נחשדו, הועמדו לדין והורשעו בבתי המשפט הצבאיים מספק מאגר בלתי נגמר למנהל האזרחי לשלול מהם היתרי כניסה לישראל. ובכך אנחנו חוזרים לבעיה של הפרת חופש התנועה שצוינה בפסקה הראשונה.