לגדל את התקווה

נאמה
היא אישה בת 29 מהכפר זֵיתָה שבגדה המערבית. היא מנהלת גן ילדים פרטי וחיה עם הוריה. היא בוגרת אוניברסיטת אל-נג’אח בנצרת, שם למדה היסטוריה. היא האחות הצעירה מבין 8 אחים ואחיות.

רחל אפק וריקי שקד-טרנין שומרים על קשר רציף עם נאמה במשך שנים. הם נפגשו במרכז שפעל בכפר לפני כמה שנים, והמשיכו בפרויקט “ימי הים”. הם גם סייעו בטיפול באחותה של נאמה במהלך מחלתה, נסעו עמה לעיתים קרובות לבית החולים תל השומר בישראל, וביקרו את המשפחה בבית ובבציר הזיתים.

בְּרוּחַ אֲופטִימִית

כאשר אני קמה כל בוקר, אני אומרת לעצמי שהיום הוא יום חדש ומשהו טוב יקרה. אני אף פעם לא קמה וחושבת שמשהו רע יקרה היום. אני מאמינה שזו האופטימיות הפנימית שמשפיעה על המציאות. אם חס ושלום קורה משהו רע, אני ממשיכה ומוחקת אותו.

הַיָּמִים הַנֵּעִימִים מְלוּוִים לפעמים בַּיָּמִים הַקָּשִׁים

החיים שלי נפלאים, אבל היה לי קשה כאשר אחותי מוואהב חלתה בנובמבר 2015. לקחתי על עצמי לטפל בה. ליוותי אותה לבית החולים בתל השומר לניתוח. המשפחה ניסתה להתערב, אבל לא הרכתי להם, למרות שאני אישית פוחדת ממחלות, פוחדת מראיית דם. מחלה זה לא משהו שבוחרים, זה מגיע אליך ואתה מחליט איך להתמודד איתה. זה הרגע שבו צריך להפסיק לפחד. יש בזה משהו מעצים. זה גם עוזר במתן טיפול.

(מוואהב נפטרה ב-12 בפברואר 2022, ת.נ.צ.ב.ה.)

ביקור במכה, החאג’

בפברואר 2019 יצאנו למכה. מוואהב הייתה שם שלוש פעמים לפני כן. הפעם הייתה מאוד מיוחדת. מוואהב קיבלה את החאג’ כמתנה מהרשות הפלסטינית לאחר שסיימה קורס דת בהצטיינות, והיא מאוד רצתה לנסוע. הצטרפתי אליה כדי לעזור לה. שם הרגשתי שבעצם כל הקושי הכרוך בכך, האווירה הייתה שקטה ורגועה. ללא מחשבות מטרידות. היינו בחוץ כל היום, מחוץ למלון; בחרנו לאן ללכת, בלי שמישהו יגיד לנו מה לעשות. היה זמן נפלא.

למרות שהתמונות ממכה מציגות המונים גדולים, ונראה שזה קשה ומחניק, זה לא כך. זה מקום ענק כל כך. הרבה אנשים מכל העולם. אנשים מאוד פתוחים לדבר עם אחרים. גברים ונשים ביחד, רק בתפילה הם נפרדים.

החאג’ למכה נעשה ממניעים רוחניים. התפילה היא דרישת אללה. אין מקום במחשבות לטפל ביחסי גברים-נשים. יש דברים חשובים לחשוב עליהם. כל אדם בא מסיבותיו האישיות, ומשתמש בזמן הזה למטרה זו.

על הדת

אני מחויבת לדת, אך לא מאוד – ויש לי כמה ספקות. אני אישה דתית. אני עונדת כיסוי ראש ולובשת בגדים מסורתיים. אבל למדתי באוניברסיטה, אני נוסעת לישראל, למכה – לבד. יש לי רישיון נהיגה. הנביא מוחמד (570-632 לספירה) אמר שאישה צריכה לקרוא, ללמוד, לעבוד ולעשות כל דבר שהיא רוצה. לא להישאר בבית בלבד. אבל היא צריכה לחיות לפי כללים, המנהגים – איך היא מתלבשת ושומרת על עצמה כאישה ומקיימת קשרים נכונים עם גברים. מצד שני, יש כללים שמייצרים אי שוויון, כמו כללי הירושה, בהם הבן מקבל חלק גדול יותר מהבת. או היכולת של גבר להתחתן עם ארבע נשים, בעוד שאישה לא יכולה לעשות זאת. אלה כללים שמקנים לי תחושת אי נוחות, ולא מאפשרים לי לקבל את הדת באופן מלא.

הזכות לעבוד

הרבה נשים פלסטיניות לא עובדות. כמה גברים אוסרים על אשתם לצאת לעבודה. הם מעטים ועושים זאת בגלל חוסר הבנה של הדת. בורות. מצד שני, הרבה גברים מעדיפים שאשתם תעבוד. החיים יקרים. משכורת אחת לא מספיקה. הכל יקר. בית עולה 100,000 ש”ח, רכב קטן עולה 50,000 ש”ח. כמה בעלים שמחים כאשר אשתם עוזרת לפרנסת המשפחה.

בהסגר

מאת מחמוד דרוויש

כאן, על מדרונות הגבעות,

פנים אל בין הערביים ואל תותח הזמן

קרוב לגן הצללים השבורים,

אנחנו עושים מה שעושים האסירים,

ומה שעושים חסרי העבודה:

אנחנו מגדלים תקווה.

תרגום: מרגולין דה יאג’ר