זו עדכון מבקעת הירדן שבה הדאגה שלנו לפלסטינים באזור המרוחק הזה הולכת ומתרקמת בכל יום. מאחזמ’ווט מלווה את קהילות החקלאים הפלסטינים בבקעת הירדן במשך שנים. רובם מתגוררים במבנים זמניים, ללא בתי ספר או מרפאות, ללא מים זורמים, חשמל או שירותים מינימליים. רוב התושבים כמעט אינם מצליחים להתפרנס, והכנסתם מבוססת על רעיית צאן וחקלאות מסורתית.
החודשים האחרונים היו אינטנסיביים מאוד עבור המתנדבים שלנו. קיבלנו שיחה אחרי שיחה מהרועים בבקעת הירדן כשבני המקום קיבלו צווים להריסת בתים.
הריסות בשבט מרע”ל: ב-7 בנובמבר שניים מהמתנדבים שלנו היו בדרכם לבקעת הירדן לשמירה רגילה. התקבלה שיחה מהכפר שבט מרע”ל בה הודיעו לנו כי דחפור בדרך להרוס בית בכפר. כאשר המתנדבים הגיעו, הדחפורים היו כבר בדרכם החוצה. הם מצאו נשים וילדים פוחדים שקראו למתנדבים ואמרו: “אנחנו הבאים בתור. הם יחזרו בעוד כמה ימים…”
לא הרבה אחרי שעה, המתנדבים שלנו שמעו כי הצבא מבצע הריסה בפורוש בית דגן: מחסן חקלאי שנבנה מאבן מעל בריכת מים, וכל ההריסות התמוטטו לתוך המים. בהמשך הצבא פנה לאזור אחר והרס את האורוות של הצאן. המתנדבים שלנו לא הצליחו להגיע לשם כי החשיכה ירדה.
ה expulsions שהוכרזו בעין הלואי ובאום ג’מאל: פתק שהונח תחת אבן בתחילת נובמבר הודיע לתושבים של שתי הקהילות הפלסטיניות הללו שהם יפונו ואוהליהם יהרסו בתוך 8 ימים. באותו הזמן, שר השיכון יואב גלנט הכריז על תוכנית להכפיל את מספר המתנחלים הישראלים בבקעת הירדן. מתנדבי מאחזמ’ווט בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם אחרים יצאו לעזור ולתמוך ב-300 תושבי הקהילות העניות הללו.
באותו סוף שבוע, קבוצה של יותר מ-100 פעילים, עיתונאים וכמה חברי כנסת יצאה לכיוון עין הלואי ואום ג’מאל להביע את תמיכתנו ב-300 הגברים, הנשים והילדים של הכפרים הללו שנשארו בהלם, מדוכאים ודואגים מאוד. מנהיגי הקהילות הפלסטיניות הביעו את תודתם על ההגעה ואמרו לנו שוב ושוב כי הם לא רוצים צדקה. מה שהם צריכים הוא יציבות, מים, חשמל, טיפול רפואי ובתי ספר לילדיהם. כל זה לא היה זמין להם במשך עשורים.
אנו יודעים שרק לחץ בינלאומי יכול לשכנע את ממשלת ישראל להפסיק את הריסת הבתים הפלסטיניים, ולהחרים אוהלים מגורים, מכשירי חקלאות, דודי מים וכולי.