מחסום בית לחם – לקראת חג המולד
שְׂאוּ נָא רָאשֵׁיכֶם, פִּתְחוּ שַׁעֲרוֹת עוֹלָם, וּבָא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד (תהילים, כ”ד, ז)
החונך המפורסם מתוך “משיח” של הנדל, שמבוסס על פסוקים אלו, מושר ברחבי העולם עם התקרב חג המולד. המילים המקוריות – ששרים בחגי ישראל כאשר ספרי התורה מוחלפים בארון – מתארות את הגילוי האלוהי של יהוה, בעוד שבפרשנות הנוצרית שלהן מדובר בתינוק ישו שיקים את מלכות אלוהים. במחסום בית לחם, ראינו מעט גילוי ומעט מה שזכר את ממלכת הקודש. עם זאת, פתיחת השער בחג המולד, אשר רוב השנה חוסם את הכניסה הראשית לבית לחם, הייתה תופעה נדירה שהעניקה הצצה כמעט ניסית לעולם סגור. המעבר היה מוגבל למיכאל סבאח, הפטריארך הלטיני של ירושלים, הנחשב לנציג אלוהים עלי אדמות – ולליווי הפטריארך. בני תמותה רגילים, כמו כל יום, נאלצו להתמודד עם המחסום.
הדרך לבית לחם והמחסום היו מעוטרות לקראת העונה. דרך חברון, שמתחילה מצפון לשכונת ארנונה, הייתה מעוטרת כמו כל שנה עם אורות חג המולד. היו שם שורת כוכבים דקורטיביים עם דגלים ישראליים גדולים תלויים מתחתיהם, כדי שלא תהיה ספק מי השלטון כאן – בירושלים המאוחדת, מעבר לקו הירוק – השלטון הריבוני. במחסום עצמו, כמו גם השלטים הממוקמים במסלול הרכבים, שכתוב “ירושלים-בית לחם * אהבה ושלום” – היו שני שלטים עם ברכות באנגלית ממשרד התיירות לחג מולד ושנה טובה. במסלול להולכי רגל היה שלט עם תמונה של מגדל דוד וברכות עונת החג בעברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית ורוסית. המסר היה “ברכות לעונת החג – חג המולד – חנוכה – עיד אל-עדה – מי ייתן ועונת החג הזו תביא תקופה של שלום ושגשוג”. בשפות האירופיות, הוחמצו החגים היהודיים והמוסלמיים והסתפקו (עם טעויות כתיב) בברכות לשנה חדשה שתספק לכל האנושות רצון טוב, שלום ושגשוג.
בבוקר מוקדם, זה היה יום רגיל בכל מובן, עם שגרת המחסום והחיכוכים הרגילים, עם מאות אנשים בדרכם לירושלים. במסלול הרכבים, היה תנועה רבה בדרך לבית לחם. לכבוד החג, נוצרים ישראלים הורשו להיכנס לעיר האסורה – שהיא באזור A. כדי למנוע כל סיכוי אשלייתי לכך שישראלי יהודי “יתגנב” לבית לחם הוצב שלט גדול, כתוב עליו “כניסה לרשות הפלסטינית. אין כניסה לישראלים”. תעודות הזהות של נוסעי רכבים פרטיים נבדקו, אך פחות תשומת לב הוקדשה לאוטובוסים ולמיניבוסים.
הכל קרה ברקע. האירוע המרכזי היה הכניסה לבית לחם של מיכאל סבאח, הפטריארך הלטיני וראש הנוצרים הקתולים בארץ הקודש. וזאת הייתה הסיבה שבגללה הגיעו החיילים ושוטרי משטרת ישראל, ושהוצבו שוטרים לאורך דרך חברון, כמו גם הנוכחות המשטרתית הגדולה ליד מנזר מר אליאס.
לפי ברושור רשמי שמתאר את טקס חג המולד, כבודו יתקבל בשעה 13:00 על ידי כומר הקתולי של בית לחם ונציגים מעיירות בית לחם, בית ג’אלה ובית סחור ליד קבר רחל. חצי שעה מאוחר יותר ייכנסו בטקס חגיגי לכנסיית המולד. הניסוח הזכיר לנו את הימים שבהם קבר רחל סימל את הכניסה לבית לחם והיה המקום המתאים לפגוש ולקבל אורחים חשובים לעיר. כיום יש מחסום שחייבים לחצות, קצינים ישראלים מארגנים את ביקור הפטריארך בבית לחם, וקבר רחל מוסתר מאחורי חומה, ומשמש כאתר תפילה לישראלים בלבד, עם כניסה נפרדת. שום דבר מזה לא הוזכר בתיאור הטקס. זהו טבעם של הדיפלומטיה הכנסייתית, כמו גם מדיניות “הכיבוש המואר” שמבוססת על התעלמות מהמציאות.
בשעה 12:15, השער המתכתי האפור זז הצידה כאילו בקסם, revealing הצצה לרגע לחיים שמאחורי החומה. חמש דקות מאוחר יותר, יצא הלוויה של נכבדים ברוכים את הפטריארך בדרכם למקום שאינו צל על ידי המחסום והחומה – מנזר מר אליאס, בדרך בין ירושלים לבית לחם, במקום הפתוח היחיד בין הערים.
הנסיעה למר אליאס אורכת שתי או שלוש דקות, אבל לקח זמן עד שכולם ברכו את כולם והקונוי התחיל להתקדם לאט לעבר בית לחם. בראש הלוויה היה רכב של המנהל האזרחי, מרים דגל כחול-לבן ענק. מייד אחריו היה רכב של המשטרות הצבאיות, רכב משטרתי, וגם רכב המנהל האזרחי עם הדגל הענק.
הנסיעה למר אליאס אורכת שתי או שלוש דקות, אבל לקח זמן עד שכולם ברכו את כולם והקונוי התחיל להתקדם לאט לעבר בית לחם.
לבסוף, לאחר…