דרום הר חברון - לכפריים עצמם אסור לעבד ולטפל בשטחים שלהם

אנחנו יומיים לפני החג עיד אל פיטר, בסוף הרמדאן. הנסיעה למחסום מיתר ארכה חצי שעה (במקום 5 דקות). רבים נוסעים מישראל לחברון ולדהריה לקניות של אוכל ובגדים לחג. המעבר במחסום מהיר, החניות באזור המחסום עדיין ריקות כי פועלים לא מורשים להיכנס לישראל מתחילת המלחמה !

עברנו לכביש 317 ובצומת שני ליבנה, ממול הפילבוקס, ראינו שני טרקטורונים עם מתנחלים במדים (?) בכיסוי פנים, ושני חקלאים פלסטינים מכוסי עיניים. נראה שעבדו בשדה ואספו חציר .

לא ברור אם עצם עבודתם בשטח או קירבתם לפילבוקס גרמו למעצרם. מראה קשה .

המשכנו לא-טוואני לבקר את נאסר אדרה.  הוא מספר שכל הזמן יש בלגן. מתנחל מחוות מעון, שנמצאת על גבעה קרוב לא-טוואני, מגיע על סוס עם הפרות שלו, לשטחים של הכפר לרעות את הפרות.
כשמתקשרים למשטרה והיא מגיעה, המתנחל על הסוס מסתלק. ואחר כך חוזר..

לכפריים עצמם אסור להגיע לעבד ולטפל בשטחים שלהם, או לצאת למרעה עם העדרים. אבל לפני כשבוע, אנשים מהכפר יצאו לעבד שטח, שנמצא ממש בתוך הכפר, ליד הכניסה. המתנחלים הזמינו צבא, הגיעו חיילים שגרשו הביתה את הגברים הפלסטינים, עצרו שתי נשים, לקחו אותן לתחנה בקריית ארבע. הן שוחררו רק בערב.

אירועים כאלה ודומים להם נעשים כמעט יום יום.

בלילות, יש סיורים של הצבא, שעוברים בתוך הכפר אבל לא מפריעים, כמו שהיה בתחילת המלחמה.

את המחסום ליאטא והכפר כרמל, שנמצא מול הכניסה לא-טוואני, סוגרים לעיתים קרובות למעבר רכבים והתושבים נאלצים לעשות עיקופים שגוזלים זמן רב ומתישים. וזו המטרה.

מאז המלחמה רואים בכל האזור יותר ויותר עמדות בטון שמאוישות בשומרים חיילים, מסביב לישובים היהודיים. 

גם בחאלת אל מאיה, מקימים שער שניתן יהיה לסגור גם שם את הכניסה הראשית ליאטא, וזה אחרי שכבר סגרו  את כל הכניסות מסביב.

לאורך כל הדרך רואים את החסימות הרבות של כל הדרכים, אם באמצעות סלעים, קוביות בטון או שערים.

מה שמקשה מאוד על חייהם, שבלאו הכי קשים מנשוא.