דרום הגדה

6.30 – 9:30

מעבר מיתר
המעבר עמוס משאיות. הפועלים עברו. משפחות האסירים שהגיעו בשני אוטובוסים ממתינות לתורן.

כביש 60
הדרך לחברון נראית כרגיל  עד הפניה לסמוע. שוב מחסום פתע מעכב. חיילים בודקים את המכוניות והמוניות הנכנסות.
בצומת דורא אלפאוור, בכניסה לדורא, חיילים בודקים את כלי הרכב הנכנסים.
למרגלות בית חגי, ליד השער הנועל את הכניסה הדרומית לחברון, הוסיפו גם גדר תלתלית וגם חיילים מפטרלים.
בצומת הכבשים שוב חייליים מסתובבים באיזור המחצבות הנמצאות באיזור התעשיה שבפאתי העיר חברון.

חברון
בכניסה לקרית ארבע הציבו עמדה ובה חייל. גם זה איננו חיזיון נפרץ. השומר האזרחי נראה מתנחל. חמוץ פנים הוא חוקר ובודק אותנו ואת מטרת בואנו. נראה ש אם יכול היה להשאירנו בחוץ היה מאושר יותר.
עבודות הפיתוח של כביש הכניסה המפואר לקריה עומדות להסתיים, וכך גם בנייתה של שכונת נופי ממרא הנישאה.
נראה שהתנחלות 'מצפה אביחי' חזרה לחיים.
בעיר עצמה שגרת כיבוש רגילה, אך לא ראינו מעוכבים בשום מחסום. אנשי ארגון ה- C.P.T מספרים שהלחץ עליהם ועל אנשי העיר פחת לעומת השבוע שעבר.
בדרך חזרה נצפית התקהלות של מאבטחי קרית ארבע ותושבי המקום, ממש בבתי הפלסטינים השוכנים מול הבסיס בכניסה לעיר.
עצרנו לברר מה קורה. המאבטח טוען שזרקו אבנים על רכב חולף וזגוגיתו נשברה. הדיירים נסערים ונשבעים שלא היה ולא נברא. לשאלתי, אומר המאבטח שהעניין נראה לו אמנם הזוי כי זו שכונה שקטה בד"כ, אבל צריך לבדוק. האנשים צועקים ומספרים שילדם רק טאטא שם ולא זרק שום אבן. הצבא מגיע, המשטרה מגיעה, ולנו נראה שמתחילים "לבשל" פרובוקציה כדי למצוא סיבה לפנותם. פיתוח העיר יותר חשוב מזכויות אדם "בעירו של אברהם". אנחנו נמשיך לעקוב. חשוב לדעת מה קורה למשפחות בהמשך., בתקווה שלא יתפתח שם מאבק נוסף.

בדרך חזרה נעלמו החיילים מכל המקומות שהסתובבו בהם בבוקר.

משמרת שהתחילה לקראת הצהריים.
כביש 60
ליד ביה"ס לבנות, מול שיוך סעיר, החסימות ממש ליד הכביש הראשי- בנוסף לקודמות. מה זה נותן?

חברון
בכניסה לק' ארבע שומר חדש שבודק את תעודת הזהות של מוחמד.
ברמת ממרא ניצב שלט: בנית 144 יחידות דיור חדשות.
הכבישים בשיפוץ רציני והבניה מצד דרום בעיצומה.
ממול- על גבעת אביחי - עומדים 3 קראוונים והרבה מכוניות.
בחברון הרבה ילדים חוזרים מביה"ס - כמעט לא מעוכבים במעברים.
יהודה מ"שוברים שתיקה" מסתובב עם קבוצת תיירים בדרך למערת המכפלה.
תל רומידה - חייל של חטיבת "כפיר" מספר על השינוי ביחס שהם נוקטים כלפי המקומיים:"הקשחנו, אבל ביחס מכבד. לעומת הנחלאים שנעשו ממש חברים שלהם".
אצל עאבד  מזדמנת לנו פגישה עם 5 חברי קבוץ גבת ומדריך שבאו לסיור להכרת הסכסוך, ומיד יפגשו עם נועם ארנון מהישוב היהודי בחברון. מברכים את פעילותנו.
ליד שער בסיס מג"ב  "אשמורת יצחק" בשכונת  וואדי אל-ג'רוס, עומד אמבולנס עם מבוגר חולה מאד (בתוך האמבולנס משגיחים עליו). בצמוד לבסיס גרות כמה משפחות במעין מובלעת בין חברון לקרית ארבע (לרוע מזלן) ואת החולה לא ניתן להוביל לביתו במרחק 200 מ' משם כי השער נעול. אין מפתח לשער הבסיס!  לבקשתנו והשתדלותנו- החייל בשער מתקשר למוקד (לא ברור מי זה המוקד ואיפה הוא) שיבואו עם המפתח,
ורק אחרי עוד לחץ שלנו ובקשות מטעם עוד חיילת ועוד קצין ואחרי חצי שעה נוספת שהאמבולנס עומד בשמש -אחרי שכבר עוכב שעה קודם במחסום נוסף- מגיע סוף סוך רכב צבאי וחייל יורד ופותח את השער. השעה היא 2.30. מסקנה: מפתח חייב להיות כאן בבסיס מג"ב!

סנסנה-מיתר

בשעה 7:00 בבוקר רוב הפועלים כבר עברו. המסורבים שנותרו בצד הלא נכון לא ששו לדבר עמנו- בפעם הראשונה הרגשתי עוינות מסוימת, אפילו מהרוכלים. פנה אלי הנציג מהצלב האדום שהתלונן על החברה שמפעילה את מעבר מיתר באומרו שהטיפול במעבר לא יעיל וגם אכזרי! הוא טען שתרקומיא מנוהל יותר טוב ובכל מקרה מחסומי צה"ל פחות גרועים! חילקנו פלייר עם מספרי המוקד למסורבים שביקשו עזרה - מעבר לזה מה נותר לעשות בימים אלה? אין פלא שהיתה עוינות. לשם שינוי הייתי לבושה בבגדי "שרד" כי נסעתי מהמחסום לפגישת עבודה בירושלים - אולי זה השפיע על התקשורת עמם?
 

כביש 317

נסענו לחברון דרך כביש 317 כדי להחזיר תעודת זהות לעציר משוחרר ביאטה. הכביש שומם, הנוף מהמם ורק לקראת יאטה ראינו תנועה של תלמידי בית ספר. בעיירה עצמה יש מחסום על כביש הכניסה,  כ -300מ' מהכביש הראשי. 8 חיילים בתלבושת קרבית מלאה, כולל הכל ונשק דרוך. אך הם לא בדקו איש, חוץ מאיתנו כמובן שהמתנו באופן חשוד לגמרי  כדי לפגוש את בעל התעודה.

חברון

חברון שקטה ומנומנמת בשמש סתווית. ויתרנו עלביקור אצל עאבד ונסיונותיה של נתניה לתמוך לבדה בכלכלה הפלסטינית. הלכנו ברגל לאורך ציר המתפללים. הבתים ממשיכים להיות חסומים. ליד הבית של אוסאמה פגשנו פועלים שסיפרו שהם משפצים כדי שהיהודים לא יקחו את הבית.
אוסאמה (ראו דווחים קודמים) הוא בן לאם קשישה, וחסימת הכניסה לביתו גרמה לקשיי גישה חמורים. שמענו מדאוד ג'אבר, בעל מפעל הנעלים ליד ציר המתפללים,שאמו של אוסאמה מתה לפני כמה ימים וכי הוא נסע עם משפחתו לבית זמני עד שישופץ ביתו. דאוד טוען שלאוסאמה יש רישיון בניה מהמנהל האזרחי ובגלל זה הוא חסין בפני פלישה של מתנחלים. יש לקוות שהוא צודק.
ליד המפעל של דאוד עומד בית ישן ויפה מאוד, למרות היותו מאוד מוזנח, השייך לדאוד. שרוצה להפוך אותו לגן ילדים או למרפאה "כדי שמתנחלים לא יפלשו ויהפכו את חיינו לגיהנום" (ביתו  של דאוד משקיף על הבית). הוא הוסיף שאפשרות לא רצויה אחרת היא השתלטות החמאס על המקום -  דבר שיגרום כנראה לפלישת צה"ל בשעות שונות ומשונות. (אולי הוא הוסיף את זה למען האיזון, שלא נחשוב שיש לו משהו רק נגד יהודים.... ואולי התכוון למה שהוא אחר, מי יודעת. מה שמענין הוא שאנשים נוקטים יוזמה והם פועלים עכשיו לשמור על רכושם מפני הגזל. לדעתי זאת תופעה חדשה אחרי הבריחה הגדולה מן העיר בשנים קודמות. נפרדנו מדאוד בלחיצות ידיים ונסענו לירושלים.

כביש 60 וירושלים

בכביש 60 הכל פתוח, אפילו בעציון ובמחסום המנהרות. בדרך חברון, ציר מרכזי בתוך ירושלים שמוביל מדרום לצפון, ראינו קבוצה גדולה של "אנשי המחסומים" ממתינים לאוטובוס למזרח העיר, כנראה לחיפוש אחרי עבודות מזדמנות. השעה הייתה כבר קרוב ל- 10:00.

6.30-10.00

מעבר מיתר
במגרש החנייה בצד הישראלי מחכות מכוניות רבות לאחרוני הפועלים שעוברים. משאיות החול כבר עוברות לצד הישראלי.
בצד הפלסטיני מגרש החנייה עמוס במכוניות, הרוכלים מוכרים בקצב, ובסככה עומדות משפחות האסירים מחכות לבידוק בדרכן לישראל. הפועלים שעוד מגיעים משתחלים ביניהן לראש התור ועוברים באופן רצוף לבידוק.
איש הצלב האדום סיפר לנו כי צפויים 3 אוטובוסים לכלא רמון, הבידוק מתחיל ב 7.00.

כביש 60
הכניסות לכל הכפרים בצידי הכביש פתוחות, מוניות צהובות אוספות תלמידים ומורים לבית הספר ואחרים צועדים לאורך הכביש לבתי הספר המקומיים.
בכניסות לסמוע ולסעיר מחכים רכבים של צה"ל ובודקים במהירות חלק מהעוברים לאורך כביש 60 ובירידה אליו.
נכרת נוכחות רבה של רכבים צבאיים על הכביש וגם פטרול של חיילים באחת הגבעות.
בכמה כרמים לצידי הכביש יש סימנים של מסיק זיתים, ברמה משפחתית.

חברון
במאחז על הגבעה מצפון לקרית ארבע נראים יסודות ואף עמודים לבנייה רצינית יותר מאשר הקרוואנים הכתומים. תום ההקפאה??
מחסום 160 תוגבר בתוספת חיילים, מחסום בית המרקחת מאויש על ידי מתנדבי ה- CPT. אחד מהם סיפר כי הבדיקה לאחרונה מאוד קלה, לא מעכבים ילדים וכמעט לא בודקים אותם. ליד המחסום עומדים כתב וצלם מהעיתון החרדי "המשפחה" שמראיינים את מוכר הפיתות מול בית הספר לבנים.
עלינו לשתות תה אצל מיכאל - בנה של ציפי - ובחורשת הזיתים מולו סיירו חיילי כפיר בתגבור שוטר. מיכאל הסביר לנו כי המנהל הכריז על שני ימי מסיק השבוע (א, ג') בהם יתן הצבא ליווי למוסקים. אולם, לפי דעתו, השמועה לא הגיעה למוסקים עצמם והם בוחרים את הימים שלהם למסיק באופן מוצנע ועל פי מועד הבשלת הזיתים שלהם.

סעיר – שיוך – תוגברו הבטונדות החוסמות את הכניסה אל בית הספר לבנות אולם לא נכחו שם חיילים.
ב
דרך חזרה לאורך כביש 60 כבר לא נצפו הרכבים הצבאיים. תם מועד הבידוק בדרך.

 11:15 – 8:00
כביש 317
כל המאחזים ה"לא-חוקיים" (כאילו שהשאר חוקיים) צופים עלינו מראשי הגבעות. לכולם כביש גישה סלול, קווי מים וחשמל, ומספר האמרים מגינים. לא עצרנו במחסום ליד בית יתיר. אולי כדאי לבדוק האם הבעיות עם ילדי אבו-קביטה נפתרו.

אום-אל-חיר
אספנו את  עיד מאום-אל-חיר. עיד מספר על בעיות עם מתנחלי כרמל הגרים ליד הגדר, קרוב לתנור המסורתי לאפיית לחם של הכפר. התנור (אולי זקן יותר מכרמל) עובד בשיטות מסורתיות, כלומר אש של מדורה מחממת אותו. להזכירכם, לאום אל חיר אין כמעט אספקת חשמל לבד מהחשמל הסולרי, מהפרויקט של קבוצת הכפרים. התנור פולט עשן, שלעתים, כתלות בכיוון הרוח, מפריע לתושבי ההתנחלות כרמל. אלה האחרונים נוהגים מידי פעם לבוא באישון לילה ולשפוך מים על התנור, כך שבבקר אי אפשר יהיה להשתמש בו (לוקח מספר שעות לחמם את התנור). אז לפני מספר ימים – אותה בעיה. הוזמנה משטרה. דיברו הרבה על הצורך בפשרה (פקה, פקה, פקה), וזהו. עם מעט מאוד דמיון – אפשר היה "לאפות" פתרון כלשהו - למשל אספקת תנור חשמלי וחשמל מכרמל. 

גן הילדים בחאשם-אל-דרג'
נסענו לחאשם-אל-דרג'. הביקור בגן תואם מראש עם הגננת הודא (בעזרתו של עיד). בגן נכחו כ-35 ילדים בגילאי 3-4. כשבאנו, הילדים ישבו סביב השולחנות הקטנים וציירו. מאחר ואין מספיק שולחנות, ישבו ילדים בשורה שנייה וכמובן רק הסתכלו על חבריהם המציירים. נעה ונוגה התיישבו בין הילדים וציירו אתם. אני ציירתי עם ילדי השורה השנייה על הרצפה. אחר כך נעה ונוגה שיחקו עם הילדים ב-freezBees שהבאנו עמנו מתוך המון הצעצועים שנתרמו.
פנים הגן קצת השתפר לאחר הביקור של הגננת עליה ובעלה – יש מעט קישוטים, לוח של מספרים, וכו'.
שילמנו להודא את משכורת אוקטובר מתוך התרומות שקיבלנו: קרן בריטית ותרומות מהקבוצה שלנו במחסום ווטש.
דיברנו על צרכים שאפשר לממש בקלות: כדורים, מטקות, בקצור - משחקי חוץ שאינם כרוכים בפרוק לחלקים שצריך לשמור יחדיו.
כמובן שהודא טרחה לכבדנו בתה (בלון הגז יושב בתוך החדר. ממש סכנה – אבל אחרת גונבים).
התכנון הוא להתחיל בבניה בקרוב. נעה עובדת עם אדריכל שהתנדב לבנות תוכנית לשיפוץ הגן!
במקביל – כדאי לחפש ליווי קבוע, בתשלום, של גננת מקצועית, רצוי בדואית. משהו כמו ביקורים אחת לשבוע. אז אם יש הצעות – בבקשה.

בסוף (שיהווה גם התחלה....) – יהיה גן לתפארת.

סנסנה - מיתר
בעשרים לשבע בבוקר  מעבירים את משפחות האסירים בשלושה אוטובוסים. הפועלים כבר עברו. הבחור הצעיר מחברון  שעובד מטעם הצלב האדום בתיאום המעבר - לבוש בחולצה לבנה ונראה כמו תייר, בחור חתיך – שואל אותי איך היה באוסטרליה ומדבר על הגירה. השוק בחוץ עובד כרגיל ומספר המכוניות במגרש החניה הרבה יותר גדול מהפעם האחרונה  שהייתי שם.
אני תוהה בליבי אם יש הטבה במצב הכלכלי בפלסטין, ומקווה בשבילם שכן. הגדרות ששומרות על התור בתוך חצר ההמתנה הן בגובה המותניים של האנשים ואם צריך אפשר לברוח מהתור (כשיש בחילה או כשמרגישים לא טוב). הרבה יותר אנושי מאשר בתרקומיא, שם הגדרות כמו מכלאות ענק. משאיות החול עובדות כמקודם, מגרש החניה יותר גדול וכך גם הסככות לבודקים. ממש "טרמינל". האבק שרובץ על המזרח התיכון וארכיטקטורת הכיבוש מעיבים על המחשבה שפעם אולי.....
 
כביש 60
ממש בולט לעין שהכביש כבר לא כביש אפרטהייד והרבה מאוד מכוניות פלסטיניות - שחלקן נראות חדשות - נוסעות על הכביש. בכניסה לדהריה מוצב מחסום ארעי: ג'יפ צבאי עם ארבעה חיילים, שניים מעכבים את המכוניות, כולל בדיקת תעודות הזהות. לחלק מהמכוניות נותנים לעבור. כולם אנשי הנדסה קרבית והקצין בדרגת סגן – המפקד.
מה שהכי בולט  בשטח וחדש עבורי  - זה הפילבוקס שבנו על הגבעה בין דיר ראזק לעבדה - עם בלון איסוף המידע לידו – על הגבעה הכי גבוהה בשטח. חזונו של אריק שרון מתגשם "האח הגדול" פוקח עין יומם ולילה. כל ההתנחלויות על הגבעות, הישובים הפלסטיניים במורד. בפניה למה שהיה פעם בסיס הנדסה קרבית אדוריים (והפלסטינים קראו למקום "המג'נונה") יש שלט גדול על הכביש – לנגוהות. לא נסענו על הכביש הזה כי יש אזהרה בנוסח המקובל – הכניסה לשטחי A אסורה – אבל למתנחלים הכניסה לא אסורה כנראה. הכביש הזה לא מסומן באטלס המפות, אבל עקרונית זה כביש רוחב שמחבר בין כביש 60 לכביש 638.
בדורה ואל פאוור המעבר פתוח ואין מחסום פתע. בצומת הכבשים מתנהל השוק של הכבשים ופתאום מבינים מאין השם. גם שם השער פתוח והמכוניות נוסעות ללא הפרעה.

הכניסה לקריית ארבע 
לפני שבעה חודשים לא הייתה עמדה של חייל בכניסה, עכשיו יש. השומר בבודקה ומוחמד מכירים אחד את השני והוא נותן לנו לעבור ללא בעיות. בכביש הכניסה נעשות עבודות הרחבה ובמקום שער זז יש שער מתרומם.
המאחז שנמצא מימין לכביש נראה מתפתח. הקראוונים החליפו צבע ועכשיו הם מבני עץ כתומים משהו. נראים יותר למרחוק. אחד נראה הרוס אבל יתר הקרוואנים – ספרתי חמישה - עומדים במקומם.

חברון 
בכניסה לבית המריבה עומד ג'יפ  אחד, לא נראים מעוכבים. בכניסה לשכונת גבל מוהאר עומד עוד ג'יפ, חיילי גדוד לביא הם השולטים עכשיו. 
עיקול  160 – השער סגור כרגיל והילדים הולכים לבית הספר מכל צדדיו.
מחסום בית מרקחת ריק מעוברים ושבים ואחרי המחסום, על הכביש לכיוון רחוב השוהדא, יש עוד עמדה: פילבוקס שהיה נטוש לפני שבעה חודשים, עכשיו מאויש בחיל בודד. ליד בית הדסה ישה עוד עמדה של חיל בודד.
מחסום תרפ"ט: אומרים לנו שלום כמה פלסטינים, מוחמד מקבל מתנה – מחרוזת תפילות - וג'יפ צבאי עומד במחסום.  במחסום תל רומיידה למעלה החיילים יושבים על שפת המדרכה וליד ההתנחלות בתל רומיידה עוד חייל בודד בעמדה. ליד הפילבוקס שמעל בית הקברות האשכנזי עומד עוד ג'יפ צבאי, המרפאה של הילדים והגניקולוג פתוחה ואנחנו משאירים שם את האוטו והולכים לבקר את מיכאל, בנה של ציפי. בדרכנו חזרה עוברים את מערת המכפלה – וגם שם אין מעוכבים.
הייאוש הגדול רובץ כמו עננה שחורה על המקום הזה.
 
כביש 60
בשיוך - חברון האבנים שחוסמות את הכניסה מסודרות  להפליא.
בדרכנו חזרה, מתחת לבית חגי, אני מבחינה בקובית בטון בצבע כחול ליד המחסום שם, ועליה כתוב בשחור: "כלום לא קורה פה, כלום לא קורה..."  
ועוד בדרכנו חזרה מתחת לעתניאל- אוטובוס של מועצה איזורית הר חברון נתקע שם ושלושה חיילים שומרים עליו במרחק של חמישים מטר ממנו.
משפחה פלסיטנית מוסקת את עצי הזית. נחרדנו לרגע כי חשבנו ששוב המתנחלים גובים "תג מחיר", אבל השלווה המזויפת הזאת לא הופרה.

בסנסנה -  בדרך חזרה פתחו לנו במחסום את הדלת האחורית כדי לבדוק שלא הברחנו פלסטינים. את תעודות הזהות בדקו כרגיל.

במחסום סנסנה - מיתר לא ראינו עובדים הולכי רגל, אך הרבה משאיות חיכו לבדיקה. אוטובוס של משפחות האסירים עמד גם הוא - נדמה לנו שיש פחות כאלה לאחרונה.

כביש 60
מאוד שקט. מעט מאוד נוכחות של צבא - רק בבני נעים עומד ג'יפ אחד ותור קצר של מכוניות. בדרך חזרה הג'יפ כבר איננו.

חברון 
יחידת כפיר ממשיכה בשלה - חיילים במחסומי תרפ"ט ותל רומידה דיווחו שהכל "בסדר", כך גם אזרחים פלסטינים שפגשנו בסיור הרגלי - דיווחו שבאמת הכל בסדר.
ליד מערת המכפלה, מול החנות של עבד, 4 פלסטינים מעוכבים. שוטר ממשמר הגבול (מג"ב) סירב לדבר אתנו, אך כאשר העמדנו פנים שאנו מטלפנות לממונים עליהם האנשים הועברו לעמוד בצל. השוטר המאוד לא חביב התעקש לא לדבר מלבד להאשים אותנו שאנו "מתנגדי ישראל". אמרנו לו שאסור לו להביע עמדה פוליטית בזמן שהוא במדים, הוא טען שזה לא פוליטי ועם זה הגענו למבוי סתום. אחרי כמה דקות התחלפה המשמרת והמעוכבים שוחררו. בצענו פנית פרסה! עבד סיפר שלפני כמה ימים תפסו חמסניקים (בחברון - איזו הפתעה!) ולכן החיילים היו במתח.

בדרך חזרה בקרנו קצרות אצל משפחת ג'בר שהכרם שלהם נשדד בסוף השבוע שעבר עלידי אנשים מקרית ארבע. נתניה היתה שם ביום ראשון עם "רבנים לזכיות אדם" כדי לאסוף את מה שנותר.  החיילים שהיו אמורים להגן על החקלאים ועל מה שנשאר עזבו מוקדם והשאירו את השטח למתנחלים.

נתניה ואני מרגישות שבביקורינו בחברון אנחנו לא מצליחות לגעת בלב המתרחש שם ובסביבה. מוחמד טוען שחשוב להיות שם. נמשיך להתמודד.

6.30-9.30
צה"ל מכביד את ידו - האם לשם מיגור החאמס או שמא "ידו" השניה של ביבי מייצרת הוכחות ל"אין עם מי לדבר".
ממשלת ישראל חוזרת "לשיר" בשני קולות.

מעבר מיתר
בשעה זו של הבוקר כל הפועלים עברו. משפחות האסירים בשני אוטובוסים ממתינות למעבר.

כביש 60
עד הפניה לסמוע הכל נראה כרגיל. אך משם והלאה צה"ל הציב מחסומי פתע בכל הצמתים:
בכניסה לסמוע מעכבים לביקורת את המיניבוסים הצהובים.
לחניה של חטמ"ר יהודה ולשטח שמעבר לכביש הובאו הרבה מאד קוביות בטון. בפניה לקאראמה חיילים מפטרלים.
בצומת דורא-אל פאוור, בשתי הכניסות, קוביות הבטון שהיו נטושות הרבה זמן דופנו בשקים וחזרו להראות כעמדות ירי. חיילים עומדים ובודקים כל רכב.
למרגלות בית חגי, ליד השער הסגור, למבואותיה הדרומיים של חברון, חיילים מפטרלים. בצומת הכבשים מחזה דומה: משני צידי הכביש ג'יפים וחיילים.
בכניסה לקרית ארבע עומדים רכבים צבאיים וחיילים. העבודות לסלילת דרך הכניסה המפוארת לחברון נמשכות במרץ.
השומר שהיה חביב תמיד ממשיך להיות מנומס אך מחמיץ פנים אלינו היום (אולי רק נדמה לי?).
לכל אורך הדרך כרזות מודבקות ומזמינות את כולם למהר ולהרשם ל"ישראל שלי".

חברון
גם בחברון כל החסימות מאוישות. גם אלה שהיו ריקות הרבה זמן. התנהלות חטיבת כפיר מורגשת. בעיקול 160, בדרך הפונה לשכונת ג'בל ג'והר - בה היתה פעולת הצבא בשבוע שעבר - הרבה חיילים אך שקט. במחסומי בית המרקחת ותרפ"ט   עוברים תלמידים ואנשים אך בד"כ לא מעוכבים.
במעלה תל רומידה חייל מעכב כמעט כל עובר. מכיוון שמשחרר מיד איננו מתערבות.
בצומת בית המרקחת פגשנו את אנשי ארגון ה C.P.T. הם מספרים לנו שמאז הפעולה המצב קשה ומתוח מאוד בעיר.
באזור H1 צה"ל עורך חיפושים כמעט מדי יום וגם את צעדיהם של הפעילים בארגון מצרים מאד, ויש להם הרגשה שממררים להם את החיים כדי שימאס להם והם יעזבו את העיר.
 
האם רק החמאס מעונין להכשיל את שיחות השלום? התשובה נישאת ברוח.

יצאנו מבאר-שבע בשעה 6.45.
סנסנה-מיתר היה ריק ושקט וכך גם כביש 60, פרט לדורה-אל-פוואר, שם ראינו שורה ארוכה של מכוניות אך התור זרם די במהירות. מעט ילדים סיכנו את חייהם לצדי הדרך.

חברון
מראית עין של שקט. לא ניכרת נוכחות צבאית מוגברת. במחסום בית המרקחת גם שקט ונשות ארגון C.P.T. אישרו זאת.
במחסום תרפ"ט חייל מנומס מאשר גם הוא שהכל שקט. צעדנו עד מחסום תל רומיידה היהודי ופגשנו את מוחמד שהמתין לנו עם הרכב - החיילים לקחו את תעודת הזהות שלו. תוך שניות הגיע ג'יפ ובו קצין בדרגת אלוף משנה. הוא התנצל בנימוס ובחיוך מתוק-מתוק הסביר שהם חדשים ולומדים את השטח, ו"בבקשה, הנה הת"ז". יהודית ענתה כמו מורה בכיתה ב' שאכן היא מקווה שלמדו על מחסוםווטש ושזה לא יקרה שנית. נפרדנו לשלום. משמרת של הכיבוש.
ביציאה לקרית ארבע עומדת קבוצה גדולה ועליזה של חיילים וקצינים. כנראה עוברים את התדרוך היומי לעוד יום של כיבוש.
נתניה מדווחת שבנסיעה מירושלים וחזרה אין פעילות צבאית ניכרת. שקט! כובשים...

06:45 – 10:00

כביש 60
דהרייה – יחידת הנדסה קרבית בודקת רכבים ותעודות של היוצאים מדהרייה.
דורה אל-פוואר- רכב צבאי עומד בצד.
בסיבוב לבית-חגי-  החיילים בודקים רכבים ותעודות, כולל אלה של משטרת המכס של הרשות הפלסטינית.
בני נעים – משמר הגבול עוצר ובודק רכבים.
הכניסה לשויוך חסומה ומעבירים סחורה בשיטת גב-אל-גב.

חברון
הגענו אחרי שהילדים כבר עברו. פגשנו פעילי C.P.T שהבטיחו להעביר אלינו תמונה של הבית שנהרס תוך כדי "פעולת החיסול". 

מפיו של תושב חורה אנחנו שומעות על יחס מבזה ומשפיל מצד הבודקים כלפי הבדואים בהר עמשא, מחסום מצודות יהודה (בית יתיר)!