ישראל מחזיקה זה שנים כספי ערבויות של פלסטינים, ומבטיחה כעת להחזירם

מאז שנות ה-90 הצטברו בחשבונות המינהל האזרחי עשרות מיליוני שקלים, ערבויות של פלסטינים. אלה שניסו לקבל את כספם חזרה נתקלו במבוך ביורוקרטי. רגע לפני פנייה לבג"ץ, מבקר המדינה התערב, ובמינהל מבטיחים לפשט נהלים וליזום השבת כספים

מעצר פלסטינים בחאן אל־אחמר, בספטמבר האחרון.  עו"ד לסקי גילתה כי גם אם פעילים נגד הכיבוש שנעצרו ושוחררו בערבות לא נשפטו — הם לא קיבלו את כספם בחזרה.

צילום: Nasser Nasser / AP

"הר הכסף" (ג'בל אלמאל, בערבית) הוא שמו המפתה של אתר אינטרנט שהקימה יחידת מתאם הפעולות בשטחים. בעמוד הראשי של אתר המתאם בערבית (אלמונסק), בצד שמאל, מופיע מלבן ובו מצוירים כף יד ומעליה סימן של דולר מוקף בעיגול, ובצדם המלים: כספכם זכותכם. הלוחצים על המלבן מגיעים לעמוד שבראשו ציור שברגע הראשון נראה כאילו ציירו ילד: שמש זוהרת בצהוב, שלושה עננים לבנים שטים בשמי התכלת, שלושה כוכבים (כנראה) ושלוש פסגות ירוקות, בגבהים שונים, מעוטרות במה שאמור כנראה להיות שטרות ומטבעות. לצד הפסגה האמצעית מרחף מסוק, שאליו קשורה תווית לבנה ועליה הכתובת: "מה שמאחורי הר הכסף".

מאחורי הר הכסף הזה, או נכון יותר בתוכו — יש, נכון לשבוע שעבר, 58 מיליון שקלים. זאת לפי מה שאמר ל"הארץ" מקור ביטחוני. המדובר בכספי ערבויות ששילמו פלסטינים תושבי הגדה המערבית למשטרה, בעיקר בחשד לעבירות תנועה, או ששילמו בבתי משפט צבאיים עם שחרורם על תנאי — כדי להבטיח התייצבותם למשפט אם וכאשר יוגש כתב אישום. חלק לא ידוע מהר הכסף הזה אמור להיות מוחזר למשלמים: במקרה שהקנס על עבירת התנועה נמוך מהערבות שהופקדה; במקרים שאדם נעצר, שוחרר בערבות ולא הוגש נגדו כתב אישום תוך שנתיים מיום מעצרו; או כשהוא נשפט והקנס שהושת עליו במסגרת העונש נמוך מגובה הערבות. אתר "הר הכסף" מזמין אנשים לברר האם מגיע להם כסף בחזרה ולשלוח את פרטיהם למינהל האזרחי.

מתי החלו להצטבר 58 מיליוני השקלים האלו? המקור הביטחוני אמר ל"הארץ" שבחשבות המינהל האזרחי מתועדים פיקדונות שהצטברו מתחילת שנות ה–90. כלומר יש אנשים שמחכים להחזר כספם — כי זו זכותם — כבר קרוב ל–25 שנה. מה קרה לכסף ששילמו פלסטינים כערבויות לפני שנות ה–90? מה היו הסכומים שהצטברו מאז? למה הם לא מצוינים בנתונים של המינהל האזרחי היום? המקור אמר שאינו יודע.

מה שידוע הוא שעד השנה שעברה הסכום רק הלך ותפח. בשנת 2011 הוא היה 40 מיליון שקלים, לפי דו"ח מבקר מדינה שפורסם בחודש שעבר על פעילות בתי המשפט הצבאיים באזור יהודה והשומרון. בשנת 2016 הסכום היה 56.9 מיליון שקלים, וזאת לפי תשובה מנובמבר אותה שנה של המינהל האזרחי לעורכת הדין גבי לסקי, שביקשה לברר, על פי החוק לחופש המידע.

לסקי גילתה לתדהמתה כי גם אם פעילים נגד הכיבוש שנעצרו ושוחררו בערבות ולא נשפטו, או אם נשפטו ונקנסו בסכום נמוך מהערבות ששילמו — הם לא קיבלו את כספם בחזרה. תגלית זו היא מנת חלקם של ישראלים רבים שמתוודעים לפלסטינים: פעילות מחסום ווטש, פעילי "לוחמים לשלום", עיתונאים. פלסטינים מספרים להם, לפעמים כלאחר יד, שנואשו מלבקש את כספם בחזרה מכיוון שנתקלו במבוך בירוקרטי שלא הצליחו לצלוח. רבים אפילו לא התחילו לנסות. "בשבילנו זה היינו הך, ערבות או קנס", אמר ל"הארץ" תושב הכפר עתיר־המעצרים נבי סאלח.

בספטמבר 2010 פרסם חגי מטר — אז עיתונאי "העיר" וכיום מנהל אתר "שיחה מקומית" ואחד מהכותבים בו — כתבה ארוכה על המבוך הזה. חבר מבלעין, שנעצר ב–2005 ושהתיק נגדו נסגר בתחילת 2008 — ביקש לקבל בחזרה את הערבות שהפקידו בעבורו חברים ישראלים, בסך 15 אלף שקלים. כעבור שנה, משהוא וחבריו לא הצליחו במשימה, הוא פנה למטר.

הכתבה מסכמת את מסע התלאות החברי והעיתונאי שעבר מטר כדי לשחרר את הכסף ולהבין למה זה קשה כל כך. כהתחלה, התברר, יש להראות את שובר התשלום המקורי של בנק הדואר — שבו אגב בכלל לא מופיע מספר תעודת הזהות של המשלם. יש להביא גם את ההחלטה השיפוטית שהורתה על הפקדת הכסף, את פסק הדין עם ההוראה לשחרר את דמי הערבות, את פרטי חשבון הבנק שאליו יועבר הכסף (אם יש כזה) ומכתב מהבנק שמאשר את קיום החשבון. אם השובר המקורי אבד או הושחת צריך להשיג את תצלום השובר ומכתב של בנק הדואר שמאשר את התשלום המקורי. בנק הדואר הוא ישראלי ויש לו כמה סניפים במחסומים, כמו קלנדיה. כלומר צריך גם לעבור את המחסום והתורים שבו, ואז את התור לבנק. ואז יש לחתום בפני עורך דין על תצהיר שאין לאותו אדם טענות באשר לשובר זה.

כשמביאים את כל המסמכים האלו לקצין מטה האוצר במינהל האזרחי — יש לצרף להם החלטה שיפוטית שלישית, חדשה, שקובעת שההחלטה להחזיר את הכסף מתייחסת לשובר המסוים שבגינו מבקשים את הכסף בחזרה. כי תיאורטית, שמע מטר מפקידה במינהל האזרחי, "ייתכן שנגד אותו אדם מתנהלים כמה וכמה תיקים בו־זמנית, שבכמה מהם הוא שוחרר בערבות בסכומים זהים. תיאורטית, ייתכן גם שבמקרה שולמו דמי הערבות על תיק אחד ביום שבו ניתנה החלטה בתיק אחר, ולכן כמובן שמטעמי זהירות לא ניתן להחזיר את התשלום, ודרושה חתימה של שופט על הקישור בין פסק הדין לבין השובר".

בשביל להשיג את ההחלטה השיפוטית השלישית יש להיכנס לבית המשפט הצבאי. הפלסטינים שניסו לעשות זאת, גילו שהם לא יכולים סתם להיכנס (על אף שדובר צה"ל בתגובתו למטר הכחיש שזהו המצב וטען שהכניסה פתוחה לכל). הם ביקשו מעורך דין כלשהו שישיג להם את ההחלטה השיפוטית. וזאת בלי לדבר על השעות שבהן במינהל האזרחי לא עונים לטלפונים, ועל הימים האבודים בהמתנה לתור במינהל האזרחי. יש מי שאין להם חשבון בבנק או שהבנק שבו יש להם חשבון, אינו בנמצא ברשימה של הבנקים המאושרים על ידי המינהל האזרחי. אלו ואלו רשאים להיעזר באדם שלישי או בעורך דין, אבל לשם כך עליהם להראות ייפוי כוח חתום על ידי עורכי דין. ורוב האנשים — אין להם חברים ישראלים שיקדישו חצי שנה מחייהם כדי להתרוצץ ולהשיג את הכסף.

מערכות שונות

עד שנת 2011, נוהל הרישום של הערבויות בחשבות המינהל האזרחי לא כלל פירוט של תאריך הפקדת הפיקדון, שם הנאשם וסכום הפיקדון. כך נכתב בדו"ח מבקר המדינה מהחודש שעבר. רק בשנת 2011 החלה חשבות המינהל האזרחי (יחידת קמ"ט אוצר) בתהליך הקמת מסד נתונים וגיול (מיון לפי תאריך התשלום) חובות, וזאת באופן רטרואקטיבי משנת 2003. כך, נכתב בתשובה של לשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון לעו"ד לסקי, בתחילת פברואר 2017.

אבל פגמים אלו לא היו הסיבה היחידה לעיכובים. בדו"ח המבקר נכתב שאין ממשק בין שתי מערכות המחשוב לניהול ולרישום הפיקדונות. המערכת האחת היא "מגן צדק", של יחידת בתי המשפט הצבאיים ו"שבה מופיעים נתונים שונים ובהם תאריך החלטת בית המשפט, תאריך בקשת ההחזר, סכום ההחזר ומספר המוטב שאליו יועבר ההחזר". המערכת השנייה היא "מערכת מרכב"ה (מחשוב רוחבי כולל במשרדי הממשלה) — שבה מנהלת חשבות המינהל האזרחי את פעילותו הכספית, ובכלל זה את חשבון הפיקדונות. בשל הבדלים ברמות הסיווג הביטחוני של שתי המערכות האלה, הן אינן מתממשקות ביניהן בצורה מקוונת. לצורך ביצוע החזר של פיקדון מזינים עובדי המינהל באופן ידני את הנתונים ממערכת מגן צדק למערכת המרכב"ה".

צילום מסך מתוך אתר "הר הכסף" של המינהל האזרחי

עבודת סטודנטים

בינואר 2018 הסכום שהצטבר באוצר המינהל האזרחי תחת הכותרת "חשבון פיקדונות" היה 62 מיליון שקלים. זו היתה השנה הראשונה שבה הסכום החל לקטון, אמר המקור הביטחוני ל"הארץ", עד שהגיע ל–58 המיליון הרשומים היום. זאת מכיוון שהמינהל האזרחי החל לראשונה ליזום באופן פעיל את החזרת הכספים ולפשט את התהליך. לפי אותו מקור, מתחילת 2018 עד השבוע שעבר, החזיר המינהל האזרחי כמעט חמישה מיליון שקלים, לכ–3,000 פלסטינים. זאת לעומת 2.4 מיליון שהוחזרו ב–2017 (לפי דו"ח מבקר המדינה) ו–400 אלף שקלים בלבד ב–2016.

מה קרה אם כן ב–2017, שגרם להקפצת הסכום שהוחזר, בשיעור של פי שישה מהשנה הקודמת? המקור הביטחוני סיפר ל"הארץ" שכבר ב–2013, בתקופתו של קמ"ט האוצר הקודם, התחילו בחיבור מערכת המחשוב של בתי המשפט למערכות של המינהל האזרחי. הפרויקט לא הסתיים. לפני כשנתיים הקמ"טים התחלפו, ומתחילת 2018 ישנו צוות של שישה סטודנטים שעובדים עם הקמ"ט הנוכחי, ועוברים ידנית על כל תיק בית משפט צבאי — ומדובר בעשרות אלפי תיקים — ובודקים מהו הסטטוס: כלומר איך הסתיים התיק, האם הופקדה ערבות בשלב כלשהו, והאם הוחלט לחלט חלק מהסכום (במקרה של קנס) וכמה.

האם לשינוי בגישת המינהל האזרחי יש קשר לפנייתה של עורכת הדין לסקי לפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל שרון אפק, כצעד למיצוי הליכים לפני עתירה לבג"ץ? המקור הביטחוני אינו יודע. באותה פנייה, מסוף דצמבר 2016, תיארה לסקי את המבוך הבירוקרטי שאי אפשר לצלוח ודרשה שהמינהל האזרחי יאתר את שמות כל מי שהפקידו ערבויות וזכאים להחזרים, ויקים מנגנון שיאפשר החזרה מיידית ויזומה של כספי הערבויות, ועם ריבית והצמדה. נציג של לשכת היועץ המשפטי באיו"ש ענה ללסקי שלא נמצאו "בצו בדבר הוראות הביטחון קביעות כי על הערבות להיות מושבת באופן מיידי וביוזמתה של הרשות הציבורית". הוא גם אמר שאין אזכור בחקיקה הצבאית להחזרת הכסף עם ריבית (על אף שמטר הצליח להחזיר, עם ריבית, את דמי הערבות של חברו מבלעין).

אם יש או אין קשר, הביקורת בדו"ח מבקר המדינה דומה לביקורת שבמכתבה של לסקי: "זכויות של נאשמים ונחקרים פלסטינים נפגעו כתוצאה מליקויים... מצב זה פוגע קשות בזכות הקניין של הפרט, באמון הציבור במערכת המשפט ובמעמד בית המשפט".

באפריל 2017, ארבעה חודשים לאחר ששלחה לסקי את פנייתה לפרקליט הצבאי הראשי, התקיים דיון בראשות סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים בנושא "השבת פיקדונות לפלסטינים". לפי מבקר המדינה, ביוני אותה שנה הבטיח קמ"ט האוצר שהכוונה היא שיוקם מנגנון שייזום השבת כספים, "ולא רק על פי דרישה של מבקש כלשהו". וסגן ראש המינהל האזרחי מסר שאחד הפתרונות המוצעים הוא להקים "אתר אינטרנט שבו כל אחד יוכל לבדוק אם הוא זכאי להחזר בגין כסף שהפקיד".

עו"ד לסקי בהצהרה לתקשורת מחוץ לבית המשפט הצבאי עופר, בשנה שעברה

צילום: מגד גוזני

זהו אתר "הר הכסף". 7,000 איש נכנסו אליו מאז נפתח בנובמבר 2018. מאות ספורות, אמר ל"הארץ" המקור הביטחוני, השיבו — כלומר מילאו טפסים. כרגע יש לקמ"ט את פרטיהם של כאלף תושבי הגדה שכספיהם מגיעים להם בחזרה. המינהל האזרחי שכר שירותים של מוקד טלפוני בבית שמש, והעובדות שם התקשרו לכמחציתם. הן השיגו כמעט 200 מהם ובישרו להם שכספם מחכה להם. אדם אחד, שהיה קשה להשיגו — אפילו אותר כמי שמרבה לנסוע לירדן. "קמ"ט האוצר דיווח לרשויות בגשר אלנבי ש'יתפסו' אותו אדם, בשובו, ויגידו לו שכספו מחכה לו. האיש חשב שצוחקים עליו", סיפר המקור הביטחוני ל"הארץ".

עוד שינוי מהפכני שהוכנס: אם אין חשבון בבנק, אפשר לקבל את הכסף במזומן בבנק הדואר, אחרי יצירת קשר עם המינהל האזרחי. כמו כן, אחד הסטודנטים שוקד בימים אלו על הכנת שובר לתשלום הפיקדון — שיופיע בו מספר תעודת הזהות של המשלם.

איפה הכסף?

מה נעשה בהררי הכסף שהצטברו כל אותן שנים? עו"ד איתי מק ביקש מטעם ארגון "לוחמים לשלום" וקיבל — על סמך החוק לחופש המידע — פירוט של הערבויות שהופקדו בבתי המשפט ובמשטרה מ–2014 ועד אוגוסט 2018. הסכום המצטבר הוא כמעט 33 מיליון שקלים וחצי (הוא גם שאל על גובה הקנסות שהושתו בבתי משפט צבאיים באותן שנים, ועל כך בכתבה נפרדת שתפורסם בקרוב). הוא שאל מה נעשה בכל אותם כספים. בתשובת המינהל האזרחי, מסוף מארס השנה, נכתב ש"לא ניתן להצביע במישרין על שימוש שנעשה בערבונות ובקנסות שנגבו. השימוש הוא לכלל הפעולות של המינהל האזרחי לטובת האזור". מק כתב בשבוע שעבר לפצ"ר אפק, וביקש לבדוק חשד לשימוש לא חוקי של המינהל האזרחי בכספים לא־לו, ואף ציין שבמערכת המשפט האזרחית הישראלית כספי ערבות מוחזרים אוטומטית לחשבונות הבנק.

אבל בניגוד למה שניתן להבין מנוסח התשובה של קצין פניות הציבור במינהל האזרחי למק, המקור הביטחוני טען באוזני "הארץ" שהמינהל האזרחי לא עשה כל שימוש בהר הכסף שהצטבר אצלו. עוד אמר שהסרבול לא נוצר בכוונה כדי לא להחזיר את הכסף. האם הכסף סתם שוכב, נשאל המקור הביטחוני וענה: "כן ולא. זהו פיקדון שמחכה להחלטה — או ביצוע של החזר או חילוט. מבחינתי, הוא שוכב אצל החשב הכללי (אוצר המדינה) ומחכה לי". בתשובה לשאלת "הארץ" האין משמעות הדבר שאם לא המינהל האזרחי, או אז משרד האוצר עושה שימוש בכסף הפלסטיני הוא ענה: "לא אמרתי. אני יודע שאם מחר אומר — תעבירו לי סכום, האוצר מעביר. אם הפקדתי אלף שקלי