בית לחם (300), מת"ק עציון
מחסום בית לחם
6.40 חנה ואני מגיעות למחסום לאחר שחנינו ללא בעיות בחניון. המעבר מהכביש למחסום נקי וזה כבר נעים יותר מכרגיל. היושבים בחוץ, שמחכים להסעות, מברכים אותנו לשלום ומספרים שהיום "יום שקט". אכן המקום נראה שקט יחסית, קצב העוברים דליל. א' מהאקומנים מדווחת שכך המצב כל הבוקר (הם כאן מ 4 בבוקר) ואף בצד הפלסטיני אין עומס ולא מורגש מתח באוויר.
6.45 ארבעת האשנבים פעלו כסדר. קרוסלה אחת לא עבדה אך לאחר שהערנו לשומר במקום היא תוקנה במהרה. נציגי המשטרה מנסים להסיג אותנו אל מעבר לשער הכניסה אך אנו מעמידות אותם על זכותנו להיות שם, ולבסוף הם מוותרים.
6.55 פתאום נשמע רחש עצבני בקהל – אדם שאיבד את התעודה שלו מבקש אישור מעבר, כצפוי הוא לא מקבל ונשלח בחזרה.
7.00 כעת רק שלושה אשנבים פתוחים לאור הכמות הדלילה של העוברים. אנחנו משוחחות עם החייל השומר באולם ומקבלות הסבר מושכל על הסיבה לעומס בלתי נסבל בימים אחרים מול היעילות והסדר שבו פעל המחסום היום. הוא יודע לומר בביטחון, כי יש תכנון מוקדם שאמור לווסת את העומס ולכן על כל תעודה\אישור מעבר רשומה שעת המעבר. "הם באים מתי שהם רוצים ולא בשעה המיועדת וככה נוצר העומס ובלגן והם נדחפים ומתעצבנים. אילו שמרו על השעות המעבר היה קל ומהיר." בדקנו עם שני אנשים שיצאו מהמחסום ווידאנו, שאכן שעת המעבר רשומה על האישור. החייל התבטא באמפתיה גדולה לחיילים הצעירים בעמדות ומזכיר לנו שאיש "מהילדים" אינו רוצה להיות שם אבל אין לנו ברירה וכו" וכו". ניסינו להיכנס לשיחה קצת יותר מעמיקה אך מהר מאוד הסתבר שהקיבעון על "כולה שלי" כה עמוק שאין איפה להתחיל דיון בסיטואציה הזו.
7.10 פונים אלינו כמה אנשים בבקשה לברר מצב קרוביהם המנועים ואנו מנחות אותם בשלבי הפניה להסרת המניעה.
7.20 זרם העוברים כמעט נגמר ואנו עוזבות למת"ק עציון שם כבר מחכים לנו לא מעט פונים.
מת"ק
עציון
7.45 מצפים לנו 10 גברים ושתי נשים לבירור מצבם הרשמי, הסיבות למניעה שחלה עליהם מפני כניסה לישראל ובקשות להסרתה. בהיעדרה של סילביה היום אנו משתדלות לתת להם מענה, ככל האפשר, מפנות אל חיה את מנועי המשטרה ופונות לאנשי המת"ק להבהרות במקום.
לא נרשמו מקרים חריגים במיוחד, אך צריך לדעת שכל "מקרה" רגיל שמסורב בקבלת אישורי עבודה - מקפל בסיפורו משפחה ענפה
החייה חודשים ושנים בתנאי עוני ודלות קשים. כל סירוב מרחיק את התקווה והאופק לעתיד קצת יותר טוב ומגביר את תחושת הייאוש.
9.40 אנו עוזבות את המת"ק בדרכנו לירושלים.