אל פאריסייה בקעת הירדן: לשם שינוי ליווי שקט ומרעה מוצלח

היה יום כיבוש אביבי וחמים וללא שום הפרעות מצד המתנחלים בכל המקומות בהם ליווינו. לפעמים יש גם ימים כאלה. ולוואי וירבו עד שיבוא משיח השלום ויסולקו משיחי השקר.

8.30 ליוו את נ' בחומסה: עדי, אריאל ק' ואשל. הנער מהמאחז של נריה רעה את הפרות שלהם ממרחק ולא הפריע הפעם. המלווים הישראלים, הרועה הפלסטיני והעדר טיפסו במעלה הגבעה ושהו שם עד 16.00. למרות צום חודש רמדאן הרועים מקפידים לנצל את כל שעות האור ואת העשב השופע אחרי הגשמים של ינואר פברואר. הכבשים לא צמות אלא מלחכות בתאווה.

דודי ויובל ליווי את י' ובניו בח'לת מכחול. גם שם לא נראו מתנחלים ולא צבא והמרעה עבר בנחת. עם סיומו י' ביקש אותם שיבדקו את מצב השעורה בחלקתו מעבר לכביש. השעורה צימחה וגדלה ולכשתבשיל תקצר ותשמש מזון לכבשים בקיץ.

בפאריסייה ליוו אריאל, עידו וטל את א' והתרחקו מהיישוב פארסיה עד 5 קילומטר לעבר המאחז של צורי. גם כאן איש לא הפריע את השלווה, והם אף ישבו לשתות תה באמצע - ב16.00 חזרו .

בפאריסייה עצמה נותרנו דני ואני מיקי לנוכחות מגינה. למרות הצום כיבדו אותנו בקפה ואף הצלחנו לראות את הסבתא פ' אופה פיתות ענקיות שיאכלו אותן עם הרמדאן. אחר כך החלטנו לשהות על הגבעה הצופה על היישוב וגם על שלושת האחים שרעו בסמוך ליישוב. אחד מהם הוכה שלושה ימים קודם בידי מתנחלים מהמאחז של צורי שהוא שלוחה של התנחלות גבעת סלעית. בשבתנו בגבעה נהנינו מהמראה הפסטורלי ובה בעת לעמוד על המשמר מפני מתקפה נוספת שאין לדעת מתי תגיע ואת מי יתקפו. אבל גם כאן המרעה היה רגוע והעדרים הסתובבו על הגבעות וליחכו בנחת את העשב.

בשעה 14.00 ירדנו לעבר הכפר פאריסייה לפעילות עם הילדים. דני כרגיל פנה לתקן אופנים ואילו אני הצעתי לצייר בגואש. היתה הצלחה חלקית, רק הבנות נענו.
 

היינו צריכים לעזוב, משמרת הלילה כבר הגיעה.

הלוואי  ושלווה כזאת תמשיך בימים הבאים. יש מספיק מקום ואוכל ורווחה לכולם. אך התקווה כבר נגוזה. היום ראיתי בדיווחים שהצבא והמתנחלים גירשו את מ' משטח המרעה והעלילו שרעה בשדה זרוע של מתנחלים. מהתמונות  שנשלחו נראה שהחיילים הם כיתת הכוננות של התנחלות חמדת, שמחליפה עכשיו את הצבא. בחסות המלחמה לא רק עזה נהרסת,  גם הגדה נכבשת בצעדים דורסניים ומהירים על ידי המתנחלים, שקובעים בעצמם את החוקים בשטח ומקבלים גיבוי מלא מנציגיהם בכנסת ובממשלה.