There is no such thing, colonist violence! Violence is the language of all the state institutions that back them up, support and finance them, and of all of us who sit in our warm and safe homes and enable ongoing violence with our silence.

About half a year ago, colonists erected an outpost in the heart of the Palestinian village Mu’arajat, after years of harassing its residents. Speedily, in one day, its residents packed up their belongings and escaped, as simple as it sounds. All this was done in full view of the enabling and backing up eyes of the Israeli army and police.

Since then, most of their violent attention has been directed at the last Palestinian village left in the area – Ras al Ain Auja. Volunteers stand facing disturbed colonist teenagers, receive blows and spit, trying to protect the helpless residents. The battle takes place at house entrances, as the colonists try to enter homes and sheep pens to kill and steal sheep and harm children. Armed criminals attack the locals who stand there barehanded trying to prevent the colonists’ entrance into their homes.

This week, all the colonists from all the terrorist greenhouses (“outposts”) in the area congregated and – filled with impunity – erected a small outpost in the heart of Ras al Ain village, upon privately-owned Palestinian land. It is still only a small shack, but not to worry – it will grow and harass and burn and steal like its bigger colony sisters.

ATVs handed out by Ministers Smotrich and Struck run around the access ways to the homes and prevent the scared residents to come out and buy food. At 2 a.m. the army came to “check and photograph the IDs of the trembling residents as their children cried instead of sleeping.

I was there yesterday. I saw the outpost being built near the villagers’ homes. One of the colonists brought his goat herd as if it were his own home. When Nurit and I drove home, one of them blocked our way and spat disgustingly into Nurit’s face.

And still – it is not the colonists who are violent. It is our own violence, the state and each and every one of us who back it up with their silence.

Earlier we visited S., the wife of B. (he had gone with old Abu Halaf to pray at Ein al Beda). Their 3 daughters were home, one of them studying for her doctorate degree whom we hadn’t seen for 10 years as she was always either in Tamun or studying in Nablus. B. and his wife work hard to make a living for all of their children living in Tamun in order to get to study at the university or in school. The shepherd couple live alone, herding their sheep with difficulty, especially as colonists have shut down all the grazing grounds so that now they must spend a lot of money buying expensive feed for the flock. Samaher told us that sheep have been dying, especially the delicate young lambs. Winter conditions are harsh, the pens are overrun with mud and freezing.

Later we bought several groceries (rice, tea and coffee) and drove on to Fasail to visit T. and A.’s family, whom the security official of Tomar colony has fenced in. He has chased away all of his neighbors and isolated the family. Then he threatened A. that if he does not leave, he would lose his workplace at Tomer colony. Since they did not obey, the security official ruled out his work permit. Now the family is hungry. Abed tried to go back his Tomer workplace several days ago, but the security official notified the police  who arrested A. Furthermore, colonists from the outpost right next to Tomer arrive on their ATVs every day and enter their yard, speeding up and threatening. 2 international activists live there, but I am not sure they are able to give this family any sense of security.

אין דבר כזה אלימות רק של מתנחלים !  האלימות מתחילה עם כל מוסדות המדינה המגבים אותם, המסייעים להם והמממנים אותם. וגם של כולנו, שיושבים בבית החם והבטוח ומאפשרים בשתיקתנו את האלימות.

לפני כחצי שנה הקימו מתנחלים מאחז בלב הכפר הפלסטיני מועראג’ת, אחרי שנים של התעללויות בתושביו. בחיפזון, תוך יממה אחת, ארזו תושביו את מטלטליהם וברחו משם, פשוטו כמשמעו. כל זה נעשה לנגד עיניהם המאפשרות והמגבות של הצבא והמשטרה.

מאז הופנתה עיקר תשומת הלב האלימה שלהם לכפר האחרון שנותר באזור ראס אל עין עוג’ה. יום יום עומדים פעילי השטח מול נערים מופרעים, חוטפים מהם מכות ויריקות, ומגינים על התושבים חסרי המגן . המערכה מתרחשת בפתחי הבתים, כשהמתנחלים מנסים להיכנס לבתים ולדירי הצאן להרוג כבשים, לגנוב ולפגוע בילדים. מול הפושעים החמושים, המקומיים עומדים בידיים חשופות ומונעים את כניסתם לבתים.

השבוע התכנסו כל המתנחלים מחממות הטרור (“מאחזים”) בסביבה, וברוב חוצפתם הקימו מאחז קטן בלב הכפר ראס אל עין, על אדמות פרטיות של פלסטינים. עדיין זולה קטנה אבל אל דאגה – היא תצמח ותגדל וממנה יצאו מתעללים וגנבים ושורפים ויהרגו בכיף.

הטרקטורונים שחילקו סמוטריץ’ וסטרוק למתנחלים מהגבעות כמו סוכריות בבית כנסת בשבת חתן, מתרוצצים על שבילי הגישה לבתים ומונעים מהתושבים המבוהלים לצאת ולקנות אוכל. כתמיכה, הגיע הצבא בשתיים בלילה “לבדוק ולצלם” את תעודות הזהות של התושבים הרועדים מפחד בעוד הילדים מתעוררים בבהלה ובוכים.

הייתי שם אתמול, ראיתי את המאחז הולך ונבנה ליד בתי הכפר. אחד המתנחלים הביא את עדר העיזים שלו לשם כאילו זה ביתו. וכשנורית ואני נסענו הביתה, חסם לנו אחד מהם את הדרך וירק מוחטה מגעילה לתוך פניה של נורית.

ועדיין – לא המתנחלים אלימים. האלימות היא שלנו, המדינה, וכל מי מאיתנו שמגבה אותה בשתיקתו.

לפני כן ביקרנו את ס’, אשת ב’ (שנסע עם אבו חלף הזקן להתפלל בעין אל בידה). שלוש בנות היו בבית, האחת מהן דוקטורנטית שלא יצא לנו לפגוש מזה 10 שנים, כי היתה בטאמון או בלימודים בשכם. ב’ ואשתו עובדים מאוד קשה לפרנס את כל ילדיהם המתגוררים בטאמון, כדי שיוכלו להגיע וללמוד באוניברסיטה או בבית ספר. זוג רועים לבדו, שמתקשה לגדל עדר כבשים, במיוחד כאשר המתנחלים סגרו את כל אזורי המרעה. עתה יש להם הוצאה גדולה חדשה – לקנות אוכל יקר כדי להמשיך. ס’ סיפרה שיש תמותה גבוהה בקרב הצאן, במיוחד בקרב הטלאים העדינים. התנאים בחורף קשים, הדירים שוחים בבוץ וקפואים.

לאחר מכן קנינו כמה מצרכי מזון (אורז, תה קפה) ונסענו לפסאיל לבקר את המשפחה של ת’ וע’, אשר רבש”צ התנחלות תומר סגר בגדרות, גירש את כל שכניו ובודד את המשפחה. ולא רק זאת אלא איים על ע’ שאם לא יעזוב וילך משם הוא יאבד את מקום עבודתו בהתנחלות תומר. משלא עשו כדבריו הרבש”צ שלל את אישור העבודה שלו ועכשיו המשפחה רעבה ללחם. ע’ ניסה לפני כמה ימים לחזור לעבודתו בהתנחלות תומר, אך הרבש”צ קרא למשטרה, שעצרה אותו. ואם לא די בכך, מתנחלים מהמאחז הצמוד לתומר מגיעים כל יום על טרקטורונים ונכנסים לתוך החצר שלהם, דוהרים ומאיימים. שני פעילים בינלאומיים מתגוררים שם, אך אינני יודעת אם יש ביכולתם לתת למשפחה איזשהו ביטחון .