לא עוצרת במחסום

מה לעשות שבאותה חצר הייתי פרח שונה – בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים (חגגתי אז את שנת הבר מצווה ) , כשכל הקיבוץ עלה על משאיות לטייל בשטחים ה"משוחררים" ולבקר בעין פרעה ליד שכם , לא עליתי על המשאית, ראיתי לפני את תמונות הפליטים אשר הופיעו אז בעיתון "למרחב" ז"ל . כשאבא שלי חשב שאנשי " גוש אמונים " ואנשי " ארץ ישראל השלמה" הם מטובי בנינו הממשיכים את הדרך המפוארת של הקיבוץ המאוחד , אני הלכתי שבי אחר דעותיו של פרופסור יהושע לייבוביץ והערצתי את אנשי " ברית שלום " .
חתמתי על מכתב השמיניסטים הראשון אל ראש הממשלה גולדה מאיר – מכתב המפציר בה לעשות כל מאמץ על מנת לסיים את מצב המלחמה בינינו לבין שכנינו , לראות בעם הפלסטיני פרטנר לשלום.

שנים עוברות , בינתיים הקמתי משפחה , הולדתי ילדים , הכיבוש נמשך ואיתו נמשכים מעשי העוולה והזדון שמחוללים גם בשמי בשטחים הכבושים . המשפט שאמרו לי כשנולד בני הבכור , אמרתי גם לעצמי "עד שהוא יהיה בן שמונה עשרה כבר לא יהיה צבא "…. נשמע כמו חלום רחוק.
לפני שמונה שנים בני הבכור מתגייס – עכשיו עניין השלום נהפך לעניין אישי דחוף וכואב – הפגנות , מחאות, חתימה על עצומות , עמידה במשמרות כנגד הכיבוש לא מספיקות. אני – אני באופן אישי חייבת לעצור את הרוע הזה . לעשות מעשה שיראה שאפשר והכרחי לסיים את הכיבוש .
להסביר שאם אנחנו תאבי חיים הרי השלום אסור שיהיה רק מושג או מילה ריקה מתוכן ושהחיים אינם שווים או משמעותיים אם לא תהיה פה חברה ערכית שחיי אדם , שיוויון חיי אדם הם נר לרגליה שזכויות אדם צריכות להיות חלק אינטגראלי מתפיסת הביטחון .
עם ההרגשה הזאת הצטרפתי לארגון שכבר היה קיים שלוש שנים ושחרט על דגלו את הדברים הבאים : מחסוםWatch הוא ארגון של נשים ישראליות פעילות שלום.
לארגון עמדה פוליטית חד-משמעית נגד הכיבוש הישראלי ונגד הדיכוי השיטתי של העם הפלסטיני.
מטרתנו לגרום לביטולה של המדיניות השוללת חופש תנועה לפלסטינים על אדמתם שלהם (בתוך שטחיהם), ולהביא לסיום הכיבוש ההורס את החברה הפלסטינית ופוגע קשות בחברה הישראלית."
ומה אנחנו עושות ? אנו יוצאות מדי יום אל מחסומי כוחות הביטחון, אל חסימות דרכים וכפרים ואל המת"קים, על קו התפר ובעומק הגדה המערבית, ומתמקדות בתיעוד הפגיעה בחופש התנועה ובהפרת זכויות אדם של הפלסטינים בשטחים הכבושים.
הדוחות מן התצפיות שלנו מתפרסמים בעברית ובאנגלית באתר האינטרנט שלנו, סיכומים חודשיים ודוח שנתי מופצים למגזרי ציבור שונים בארץ ובחו"ל.
בחשיפת המציאות אנו מבקשות להשפיע על דעת הקהל בארץ ובעולם נגד מדיניות הכיבוש.
אני שייכת לקבוצה הדרומית של מחסום ווטש – אנחנו כבר שמונה שנים נמצאות בחברון וסביבותיה – המראות שרואים , הסיפורים ששומעים , הם לפעמים מסמרי שיער ולפעמים נהפכים לשגרה – וכולנו שותפים לחטא.
חלק גדול מחברי ושכני לא רוצים לדעת מה קורה בשטחים שבשליטת ישראל והופכים את שכנינו לאויבים תמיד ולתמיד . הרבה יותר קל לחיות כשלא יודעים… כך לאט,לאט מתקרנפים… מסתגלים , מתייאשים .
בבלוג הזה אביא לכם סיפור – דוח שבועי …ממה שבאמת קורה בגדה המערבית . כך (שכולכם) לא תוכלו להגיד לא ידענו…..