מחסוםווטש: 25 שנות פעילות בתמונות
אוצר: אלכס ליבק
התערוכה הדיגיטלית היא תערוכת-כורסא ביתית. היא מזמינה אותך להיות לרגע עם קבוצת נשים מחויבות, יוצאות דופן, שקמות בבוקר, בחום ובקור, לראות ולהראות את מה שלא רוצים לדעת.
הצילום מנגיש, מוכיח, מתאר, צובע, מאשר, מספר. הוא העד, הוא העין , הוא האימה, הוא נכנס לך הביתה, הוא הזיכרון. בלעדיו האירוע כאילו לא קרה.
עד שהוצאת את המצלמה מעומק התיק, כבר מאוחר מדי, הרגע עבר. הבן אדם מולך סרב להצטלם, האישה סמנה לך לא! זה אסור! פעמים רבות מדי לא הבנו בזמן את כוחו של הצילום, וכך אירועים רבים נותרו בנבכי הזיכרון המתכלה.
דברי האוצר אלכס ליבק, 2026
“לפני כ 6 שנים כשאצרתי את תערוכת התצלומים הקודמת של חברות מחסוםווטש, כתבתי שקשה לתמצת את הרוע דרך הצילום אבל חשוב לתעד את הרוע שבכיבוש. לתומי חשבתי שהפעילות תמשכנה לתעד את מה שראינו במשך 19 השנים עד שנת 2020.
אבל שגרת הכיבוש נעשית זוועתית יותר מיום ליום. גם בסיוטים הנוראים ביותר לא תיארנו לעצמנו מה שקרה כאן ב 7 באוקטובר השחור ובימים שבאו אחריו. התצלומים שלפנינו אינם מספרים את התמונה המלאה. בכל זאת אפשר להתבונן דרכם אל הסבל היומיומי של האוכלוסיות החלשות הנרדפות, המנסות להמשיך את חייהן למרות ההתנכלויות האלימות מצד הצבא והאלימות הגואה מצד המתנחלים.
התמונות אינן מראות את המסירות הבלתי נתפסת כמעט של הפעילות, שחלק גדול מהן עברו את גיל השבעים. הן אינן מראות את הפעילות הענפה בקרב הקהילות המקומיות או את האלימות שהן חוות בנוכחות שלהן בשטח בזמן שהן מתעדות ומסייעות. האמונה השלמה שלהן במאבק הכמעט חסר תקווה נגד העוול מראה לכולנו איך אפשר לתמוך ולהפגין סולידריות עם התושבים הפלסטינים”.
