מחסוםווטש: 25 שנות פעילות בתמונות
אוצר: אלכס ליבק
התערוכה הדיגיטלית היא תערוכת-כורסא ביתית. היא מזמינה אותך להיות לרגע עם קבוצת נשים מחויבות, יוצאות דופן, שקמות בבוקר, בחום ובקור, לראות ולהראות את מה שלא רוצים לדעת.
הצילום מנגיש, מוכיח, מתאר, צובע, מאשר, מספר. הוא העד, הוא העין , הוא האימה, הוא נכנס לך הביתה, הוא הזיכרון. בלעדיו האירוע כאילו לא קרה.
עד שהוצאת את המצלמה מעומק התיק, כבר מאוחר מדי, הרגע עבר. הבן אדם מולך סרב להצטלם, האישה סמנה לך לא! זה אסור! פעמים רבות מדי לא הבנו בזמן את כוחו של הצילום, וכך אירועים רבים נותרו בנבכי הזיכרון המתכלה.
דברי האוצר אלכס ליבק, 2026
“לפני כ 6 שנים כשאצרתי את תערוכת התצלומים הקודמת של חברות מחסוםווטש, כתבתי שקשה לתמצת את הרוע דרך הצילום אבל חשוב לתעד את הרוע שבכיבוש. לתומי חשבתי שהפעילות תמשכנה לתעד את מה שראינו במשך 19 השנים עד שנת 2020.
אבל שגרת הכיבוש נעשית זוועתית יותר מיום ליום. גם בסיוטים הנוראים ביותר לא תיארנו לעצמנו מה שקרה כאן ב 7 באוקטובר השחור ובימים שבאו אחריו. התצלומים שלפנינו אינם מספרים את התמונה המלאה. בכל זאת אפשר להתבונן דרכם אל הסבל היומיומי של האוכלוסיות החלשות הנרדפות, המנסות להמשיך את חייהן למרות ההתנכלויות האלימות מצד הצבא והאלימות הגואה מצד המתנחלים.
התמונות אינן מראות את המסירות הבלתי נתפסת כמעט של הפעילות, שחלק גדול מהן עברו את גיל השבעים. הן אינן מראות את הפעילות הענפה בקרב הקהילות המקומיות או את האלימות שהן חוות בנוכחות שלהן בשטח בזמן שהן מתעדות ומסייעות. האמונה השלמה שלהן במאבק הכמעט חסר תקווה נגד העוול מראה לכולנו איך אפשר לתמוך ולהפגין סולידריות עם התושבים הפלסטינים”.
זהו הארגון שלנו. זהו מחסוםווטש.
ארגון המעיד על עוול וכאב, וזועק את זעקתם של אלו שקולם אינו נשמע:
- הרועים והחקלאים בבקעת הירדן ובדרום הר חברון, שבתיהם נהרסים ואדמותיהם נחסמות.
- הפועלים המצטופפים במחסומים האדישים עם שחר.
- חקלאי קו התפר שאינם יכולים להגיע לאדמותיהם מאז בנייתה של חומת ההפרדה, ועיניהם כלות למראה שדותיהם שאינם יכולים לעבד והעצים עמוסי הזיתים שאינם יכולים למסוק.
- המשפחות והילדים ששנתם מופרת מפלישות צבאיות ליליות.
- הכלואים והמשוללים חופש תנועה, פרנסה וזכויות אדם בסיסיות תחת שלטון הכיבוש.
כישראליות, כנשים וכעם שבע סבל, איננו יכולות לשתוק מול המציאות הזו בתוך האלם הציבורי. מחובתנו המוסרית להשמיע קול. אנו קוראות לכן, נשים, יהודיות וערביות כאחת, להצטרף אלינו לפעילות אקטיביסטית למען חברה מתוקנת ועתיד ילדינו.