סיכום

הכיבוש כגחמה! הכיבוש כדחף גחמתי או רעיון גחמתי. כיצד עוד נוכל לקבל את החלטות הכיבוש או את התנהגות הכובשים? כיצד ניתן לקבל הגבלה של מסיק זיתים לתקופה של ארבעה ימים בלבד? חסימת עיירה בת 14,000 תושבים על ידי ערימת עפר ענקית ביום אחד? חיילים יושבים בתפקיד, או מפריעים במחסום באמצע שום מקום, בעוד כלי רכב, פלסטינים כמובן, אמורים לנווט בעצמם על מנת לעקוף נתיב חסום אחד? וכן הלאה, עד אין קץ, לפחות כפי שזה נראה.

12:20 שער 1393: חאבלה

השער עדיין פתוח, אולם כל מי שרצה לעבור דרכו כבר עשה זאת. חייל אומר לנו שהשער נסגר בשעה 12:15, אולם הוא לא בטוח לגבי זמני הפתיחה והסגירה בבוקר ובאחה''צ המאוחרים. המפקד, שיודע את התשובה, הולך לקראתנו, ואומר לנו שהוא לא חייב לומר לנו מהן שעות הפתיחה והסגירה של השער היות שאנו לא יכולות לעבור בכל מקרה! "אני לא צריך לומר לכן".

13:45 קלקיליה

כרגיל, כלי רכב עוברים במהירות אל העיר וממנה.

14:15 עזון

בעודנו חולפות בנסיעה מהירה, אנו נדהמות לראות כי שוב הוצבה ערימת עפר ענקית, המונעת את המעבר אל העיירה וממנה. אנו מסתובבות אחורנית על מנת שנוכל לחזור לעזון ולשוחח עם עוברי אורח. ערימת העפר הוצבה במקומה אתמול, ביום שבת או ביום שישי, בערב. מדוע? היו בעיות עם מתנחלי מעלה שומרון במסיק הזיתים שהתקיים במטעים שליד ההתנחלות. ייתכן שכמה ילדים מקומיים השליכו אבנים על מכוניות צבאיות. התוצאה: ענישה קולקטיבית. במגדל השמירה הצבאי על הגבעה מעלינו דולקת התאורה באמצע אחר הצהרים השמשי, והבולדוזר המזיק חונה לידו, על קצה הגבעה, מוסווה, במפלצתיותו , כנגד השמיים. כיום, אנשים אינם מסוגלים להגיע לעבודתם בקלות, עליהם לנסוע מספר נסיעות, להמתין זמן רב, תוך כדי שהם מתהלכים ותוהים כמה זמן יוכלו לשאת זאת.

בדרך לג'ית:

שבות עמי

המאחז הבלתי חוקי ריק, אולם על הגבעה ממול נבנתה סוכה, ומתחת לגבעה אוהל וברזנט מכוערים, מכערים את צלע הגבעה.

ג'ית

השחתה נוספת בצומת, כל השילוט באנגלית או בערבית נמחק באמצעות לבע לבן: לדוגמה, השילוט לשכם, תפוח וכו'.

15:00 ענאבתה

התנועה זורמת בחופשיות לשני הכיוונים. שלט עצור גדול באנגלית מציין את מיקום המחסום. אין מוניות הממתינות בצומת.

15:45 ג'ובארה

אנו שואלים את אבו מאהר בחנות בכפר על הפרעות למסיק הזיתים: אין.

שער 753

חייל אחד עומד ובודק תעודות זהות ואישורים, החייל השני שוכב ברגליים מפוסקות על ספסל בעורפו של המחסום.

א-ראס

גם כאן שם המשחק הוא נינוחות. בעוד מוניות ממתינות לנוסעים הרחק לרגלי הגבעה, שלושת החיילים עוזבים את עמדת הבידוק שלהם ונותנים מנוח לאיבריהם העייפים על מחסום הבטון המקיף את מגדל התצפית, כאשר מוזיקה רועשת מתנגנת למעלה. הם אינם בודקים אף אחד, מסמנים בידם לכולם להמשיך, כולל משאית סמיטריילר גדולת מימדים, והמשאית מצדה מנסה לעבור את העקומה, נוסעת לכיוון קלקיליה.

מחזה מוזר: שני חיילים, שאינם חלק מהמשמרת השומרת על א-ראס, עובדים בצדו הדרומי של המחסום. משאיתם עומדת לצד הדרך, חוסמת לחלוטין נתיב אחד לתנועה העוברת לצפון או לדרום. נראה שהם מתכוננים לחורף: בדיוק כמו בית קפה תל אביבי! יריעות פלסטיק מודבקות למבנה ממתכת. היות שאף אחד מהחיילים אינו שם לב לבעיות הנוצרות בשל כך, כלי הרכב הפלסטינים, זרם בלתי פוסק של מכוניות, מוניות ומשאיות, פותרים את הבעיה בעצמם.

תנועה דלילה, חמישה או ששה כלי רכב, לרבות משאיות גדולות מימדים מטולכרם; אל טולכרם מכוניות ישראליות עוברות בחופשיות מבלי שתיבדקנה.