בקעת הירדן: לרועים הפלסטינים אין גישה למרעה טבעי ולו היבש ביותר
משמרת בוקר בפארסיה:
אנחנו בנוכחות מגינה. הילדים בבית הספר. שני זאטוטים מעבירים בוקר בכיף.
הסיפורים אותם סיפורים. מתנחלים רעים מול פלסטינים רועים. מתנחל שתפקידו להראות נוכחות, להפחיד ולמרר ככל יכולתו מתייצב למשמרתו: מגיע עם מכונית מההתנחלות למעלה, צופה מצד מזרח… מתקדם על הפסגה מערבה.
אנחנו יושבים באוהל וצופים בו והילדים צועקים, (לפי הנחייתי), רוצה קפה? רוצה לאכול? יללה רד למטה. הוא לא שומע ומסתובב וחוזר. שגרה. הוא יודע שהמשמרת שלנו נגמרת ותיכף לא תהיה מכונית ישראלית… גם אנחנו יודעות שהוא יודע.
במקומות אחרים בבקעה היתה יותר פעילות. למזלנו, בפארסייה בשבוע האחרון שורר שקט. טפו טפו טפו.
היה יום חם מאוד מאוד. עברנו מצל לצל.
הבאתי לילדים משחקים והם התרכזו בהם כמה שעות טובות בשמחה גדולה.
הבעיה החמורה היא מחסור בשדות חיטה-שעורה למרעה. הכל חסום בפניהם. בנסיעה לאורך כביש 578 (דרך אלון) רואים בשני צדיו שטחים מלאים בצמחייה יבשה אומנם, אבל היא יכולה להספיק להזין את כל העדרים של הפלסטינים. וכל זה חסום בפניהם. זה כל כך מייאש. אני לא מבינה מאיפה הפלסטינים לוקחים את השקט הנפשי שלהם ואת האיפוק לא לצעוק ולא לקלל את היהודים. ואיפה נמצא החוק כשצריך אותו. מי צריך את בית המשפט הזה שלא עושה את מלאכתו.
יפה אמר מיכאל ספרד למחרת בפאנל המשפטי (ביום השלום בירושלים), לא צריך להגן על השופטים האלה, אבל צריך להגן על קיום של בית המשפט כרשות אחת מתוך שלוש.
תיאור מיקום
אל-פארסייה / עין א-סכות
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב של קהילת רועים בבקעת הירדן מול התנחלות "רותם". מתפרנסים ממרעה כבשים התושבים חשופים להטרדות, התעללויות וגזל מהמתנחלים שמגיעים אליהם ממאחזים ומהתנחלויות בסביבה, ושטח הרעייה שלהם מצטמצם והולך בגלל השתלטות המתנחלים, שטחי האש, ושמורות הטבע שהוכרזו. חברות מחסום ווטש משתתפות בפעילות של ליווי רועים ונוכחות מגינה 24/7, ויש קשר רציף וחם עם הקהילה.
-